לשון הרע

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־03:25, 24 במרץ 2014 מאת שלום בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "ע"ז " ב־"עבודה זרה ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לשון הרע הוא אחד מהאיסורים החמורים ביהדות, שמושווית במדרש לשלושת העבירות החמורות, שהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. החפץ חיים מונה שורה של עשרות לאוים, אותם עוברים כאשר מדברים לשון הרע.

חומר האיסור בספרי החסידות

תנועת החסידות, ובמיוחד חסידות חב"ד שמה דגש על לשון הרע.

בספר תניא קדישא אגרת הקודש סימן כב בסופו מובא שאיסור לשון הרע הוא לא רק בדיבור, אלא גם במחשבה:

"ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב."

מובא בספר השיחות[1] בשם המגיד ממזריטש שאמר בשם הבעל שם טוב על הפסוק לא תשית ידך להיות עד רשע חמס וכו', ומבאר הבעל שם טוב שכל אדם מקבל מעלה מיוחדת מהשמים המיועדת לו, אך כאשר יש שני עדים המעידים על חסרונותיו ועל חטאיו אז לוקחים ממנו מעלתו זו, וזהו לא תשית ידך עם רשע להיות עד, כלומר אל תעזור ליצר הרע להיות יחד איתו עד ולהצטרף להיות יחד שני עדים, שזה הוא חמס שלוקחים מהאיש את מעלותיו.

השומע לשון הרע

גם באופן שמותר לספר לשון הרע, כאשר מדובר באופן של לתועלת ושאין דרך אחרת למנוע את הנזק כמבואר בספרי ההלכה, אסור לשומע לקבל את דבר הלשון הרע כדבר של אמת, אלא עליו לחשוש ולהתנהג באופן של זהירות שמא הדבר אמת, ולא לקבל את הדבר.

בהיום יום לי"ח בכסלו מובא בנושא: מקובל בידינו בשם מורנו הבעל שם טוב: כששומעים דבר לא טוב על אחד מישראל, גם אם אין מכירים אותו, צריך להצטער צער רב, כי אחד מהם הוא בודאי לא טוב: אם אמת הדבר שמספרים על פלוני, הלא הוא לא טוב, ואם אינו אמת הלא המספר נמצא במצב לא טוב.

הערות שוליים

  1. תש"א עמ' 65.

.