מרכז ממעל ממש

רחוב קינג ג'ורג' סואן כדרכו. עשרות רבות של צעירים וצעירות, נשמות תועות ותוהות מפלסים דרכם בהמון. רבים מהם בדרך למזרח הרחוק ל'חיפוש עצמי', אחרים שבו משם. רבים מהם נמצאים בשלב זה או אחר של חיפוש אחר תוכן רוחני, מרגישים שמשהו חסר, אבל לא יודעים מה והיכן. לא מעט מאלה שמבלים בין חנות אחת לאחרת, יש די סיפוקם, אולם בכל זאת, משהו פנימי גורם להם לאי-נוחות, לאי-שקט מטריד. לפעמים לוקח זמן עד שהדברים צפים ומגיעים לידי ביטוי והבנה.

הצעירים מחפשים פורקן מיידי וזמין במוקדי הוללות ובילוי, אולם השקט מגיע רק לכמה שעות ולאחר מכן מגיע שוב הצמא והגעגוע הפנימי. שעון החול לא נעצר.

וכך, בטבורו של המלך ג'ורג' בלב ליבה של הבוהמה התל אביבית, קם מבנה לא גדול, אך מהווה מוקד משיכה לרבים מהצעירים בשל אופיו המיוחד. "ממעל ממש" - זה שם המקום, וכשמו כן הוא, הוא מרחף ברמתו מעל הבוהמיות הסביבתית.

כבר בכניסה אליו המקום משרה אווירה של רוגע ושלווה. פנינת חמד יהודית חסידית בתוך ים של העלם והסתר. "ממעל ממש" פתוח מבוקר עד חצות. רבים מפעיליו נמנים על התל-אביבים אך עשו מהפכה בחייהם. הצורה בה הם נראים, כחסידים לכל דבר, מהווה מוקד משיכה לסלבריטאים רבים ולאנשי הברנז'ה המקומיים.

כבר בשעת בוקר נכנסים אל המקום עוברים ושבים, מתעניינים, שומעים שיעורים בנושאים שונים, כותבים לרבי באמצעות ה'אגרות קודש', משתתפים בהתוועדויות ובסדנאות המרתקות ונוטלים חלק פעיל בכל הפעילויות השוטפות. יש כאלה שסתם נכנסים לברר 'מה קורה?' מקום שוקק וחי.

לא מעט אברכים חב"דיים, וכן נשים חב"דיות, שחזותם לא תעיד על היותם בעלי תשובה, הכירו את יהדותם לראשונה במרכז הנפלא הזה. "מה שאנחנו עושים" מסביר השליח הרב טל זיו בצניעות "לתת לצעירים את הדחיפה הראשונית, ליווי בשלבים הראשונים, אבל מאוחר יותר הם יכנסו ללמוד בישיבות חב"ד ברמת אביב או בצפת; הנערות יילכו ללמוד ב'מכון אלטע', שם ישלימו את המהפך בחייהם.

את הראיון מפריעים כל העת צעירים שונים וססגוניים כמיטב המסורת התל-אביבית. הם נכנסים וזוכים לחיבוק חסידי חם. אחד הבחורים מחליף כמה מילים עם ר' טל, וכשהוא שומע על מטרת בואי, הוא מצביע על טל ואומר "הבחור הזה הוא צייר מומחה ובעל שם. הוא היה יכול לפתח קריירה גדולה בציור, אך נטש הכל בשביל החזרה בתשובה, איבד את עולמו ברגע", הוא משתמש בסלוגן דתי. ר' טל מחייך בעליזות ומחזיר לו בקריצה: "זה בסדר גם הוא הולך בשנים הקרובות לאבד את עולמו..."

ר' טל ועמו ר' חנוך וינר עורכים לי סיור במבנה. אי אפשר שלא להתפעל מהסגנון המקורי. סלבריטאים ומעצבים שהיו בורחים מכל מה שמריח ממנו ריח של יהדות, מוכנים להיכנס בשל המקום המעוצב ומנצלים את ההזדמנות לשאול היכן ניתן לרכוש מזוזות או 'מי יכול ללמד את בני לבר המצווה?'

על קירות המקום תלויים ציורי שמן מרהיבים של חסידים בסגנון עתיק. השולחן בכניסה עשוי עץ עבודת יד, כך גם הכיור השיש וארונות הספרים המלאים בספרי חסידות. על החצר האחורית בה מתקיימות ההתוועדויות והסדנאות אי אפשר לדלג. זהו בעצם גולת הכותרת של המרכז. גזרי עצים וזרדים ממלאים את החצר לצד ספות נמוכות. גם פה, במרכז עומד שולחן עץ עליו מתקיימות ההתוועדויות. איך אפשר לפספס את אוסף השעונים הגדול המונה עשרות שעונים שאף הוא מקנה למקום אווירה עיצובית של ישן-חדש ומכניס את הבא בשעריו לאווירה נוסטלגית, עצירה של מירוץ החיים.

ר' טל זיו, האיש שהקים את המרכז, מספר על הקמתו: "כשהשתחררתי מהצבא עבדתי כמעצב תפאורה, אביזרים וסטיילים מגוונים בתוכניות טלוויזיה. היה זה לפני כחמש עשרה שנה כאשר לאוויר עלה ערוץ 2, ואנחנו, אשתי ואני, היינו בתוך קלחת עיצוב הפרסומות. ההתלהבות הרקיעה שחקים. לכאורה זה היה אמור להרים אותנו לגבהים של סיפוק עצמי, אך דא עקא, עברנו תהליך הפוך; בתוך סחרור ההצלחה, התחילה להציק לנו הרגשת ריקנות. לאחר לבטים החלטנו לפרוש מהתחום ולחפש חלופות שימלאו אותנו במפנים.

"היכן שאתה יושב כעת, הייתה בעבר מסגרייה בבעלות חותני. אני ורעייתי קיבלנו את המקום ופתחנו חנות למוצרים יד שנייה. כל המוצרים היו מבוססים על חפצים ויזואליים שהבאנו ממקומות שונים. חפצים ישנים וגם חדשים, אך בלתי שגרתיים. החנות שהייתה ייחודית, הביאה לנו הצלחה גדולה. בין לקוחותינו היו טיפוסים שונים ומשונים המרכיבים את הפסיפס האנושי הרחב של תל אביב. היינו מרוצים.

"תשע שנים החנות נפתחה מדי בוקר, הצליחה ושגשגה. בד בבד התחלנו למצוא את שהאהבה נפשנו ביהדות. התחלנו להפנים שהריקנות שמקננת בנו מקורה בעובדה שאנו לא מחוברים ל'אני' העצמי האמיתי שלנו, דרך ישראל סבא. התהליך אמנם נעשה בהדרגה ובמתינות, אבל הוא היה חזק, פנימי ומקיף.

"באחד הימים התקיים אצלנו שיעור בחסידות אותו מסר הרב יוסי גינזבורג מ'רמת אביב', ומאז הכל בעצם כבר היסטוריה. מאוחר יותר החלו להתקיים שיעורים בחצר של החנות הויזואלית שברשותנו אותם מסר הרב גינזבורג. באותם ימים הרב גינזבורג רק החל את פעילותו בעיר ואנחנו שימשנו עבורו פלטפורמה נוחה ליצירת קשר עם הצעירים התל-אביבים הרבים ש'חיפשו את עצמם'. קיימנו בכל שבוע שיעור תורה, בכל פעם במקום אחר. אני ובחור בשם קובי לובינסקי (כיום חסיד לכל דבר ומתגורר ביסוד המעלה) ארגנו בכל שבוע את השיעור ודאגנו להביא לידיעת משתתפיו - מעגל שהתרחב בכל שבוע - על המקום בו יתקיים. מי שניווט את זה כך, היה הרב גינזבורג שהעדיף שיעור נודד על אף הקשיים, משום שאז נוצר מתח ודריכות אצל המשתתפים ובקרב המארגנים לדאוג לצד הלוגיסטי.

"אותו שיעור נודד היה פופולארי במיוחד בקרב הצעירים והתקיים גם במקומות שמהווים סמל לפריקת עול. פירות רבים שכיום הינם חסידים לכל דבר, החלו את התקרבותם בעקבות אותם שיעורים. באותו שלב כבר החלפתי את מלבושיי ואת הרגליי, והחלטנו לשנות כיוון בצורה גלויה לחיים של תורה ומצוות בדרך החסידות.

"בנוסף לשיעור הנודד, חשתי שמוכרחים להעלות שלב בפעילות עם הצעירים. אני שבאתי מאותה סקאלה, ידעתי על הריקנות הגדולה והחיפוש העצמי הגדול, והחלטתי שמוכרחים לקיים סמינר יהודי שינתק לכמה ימים את אותם צעירים מהאווירה בה הם חיים; זו מקשה עליהם להתקדם. ידעתי כי לאחר שלושה ימים של רוחניות ומילוי מצברים, הגישה תהיה אחרת. וכך קם הסמינר המוצלח הראשון ואחריו הגיעו נוספים. עד היום אנו פועלים במתכונת זו; מוצאים את האנשים לטבע, אם זה למדבר יהודה באמצע שומקום או באחד המושבים בצפון הרחוק, מצטיידים במאכלים טבעיים, מביאים להקות מוסיקליות עם שירי נשמה, וכמובן מרצים טובים.

"ככל שחלפו הימים מצאתי את עצמי משקיע את מרבית זמני וכוחי כיצד לעזור לחבריי למצוא את דרך האמת. בלי שתכננתי, עקב לצד אגודל הפכתי להיות ארגון לוגיסטי לכל דבר ועניין. התחלנו להוציא דיסקים מהשיעורים שנמסרו בסמינרים או במסגרת השיעורים הנודדים, בעיקר אלה של הרב יוסי גינזבורג שדבריו הגיעו כמים קרים על נפשם הצמאה של הצעירים. בח"י באלול לפני מספר שנים קיימתי סמינר מוצלח מאוד בקיבוץ על יד כרמיאל, ובעקבותיו נכנסו כמה ללמוד בישיבה ב'רמת אביב'. היה לי סיפוק עצום. החלטתי לסגור את החנות כשהרגשתי שזו לא עוד מטרה בחיים. במשך שנה הייתה החנות שוממה. את פעילותינו העברנו למשרד ב'רמת אביב' והמשכנו ביתר שאת.

"ואז הגיעה ההרגשה שאנו מפספסים את הרחוב על כל המשמעויות שבכך. החנות הייתה ממוקמת בצומת רחובות מרכזיים בעיר. הרגשנו שהמפגשים הראשוניים והאקראיים חסרים לנו, והחלטנו לחזור לחנות ולהקים בה אכסניה נאותה לפעילות. ביקשנו כמובן את אישורו של השליח בתל אביב הרב יוסף שמואל גערליצקי, ויצאנו לדרך כסניף רשמי של פעילות".

זה שנה מאז פועל המקום במתכונת של בית חב"ד לכל דבר. אופי המקום מתאים לצעירים הרבים המתגוררים ברחובות הסמוכים למקום.

"ממעל ממש" פתוח מבוקר ועד חצות הלילה. כאמור, במקום מתקיימות התוועדויות ואז המקום נותר פתוח רצוף עד חצות הלילה שלמחרת. מפליא כי רבים מבאי המקום, זוכרים היטב כי במקום הייתה חנות מעניינת, וכמה נחמד היה להם לפגוש שוב את ר' טל ורעייתו ושאר הנפשות הפועלות במקום. המיקום הגיאוגרפי של המקום - 'משפך' הרחובות דיזנגוף, אלנבי ושינקין - מושך אליו צעירים רבים שברובם בכלל נכנסים באקראי.

צלע נוסף בפעילות הרחבה הזאת הוא הרב חנוך וינר, מ"פ לשעבר בצנחנים שנוכחותו במקום מסייעת רבות לפעילות. הרב וינר הוא המוח מאחרי הפעילויות השונות, אחד ממוסרי השיעורים הקבועים. שיעוריו מתמקדים בעיקר בתחום הזוגיות על פי היהדות, נושא שהרחוב מגלה בו עניין. "רק לאחרונה סיימתי סדרה של שיעורים בנושא וההשתתפות הייתה היסטרית. רבים קיבלו על עצמם החלטות טובות בענייני טהרת המשפחה, והחלטנו להמשיך את אותם שיעורים אם כי במתכונת חודשית".

סיפור חייו של ר' חנוך מעניין וראוי לתשומת לב מיוחדת. "גדלתי בפתח תקווה, בבית שהיה ספוג בחינוך ציוני לאומי. למדתי בישיבת בני עקיבא נחלים ומשם התגייסתי ומצאתי עצמי בצנחנים". בצבא חווה חנוך ירידה רוחנית. הוא סיים את השרות בדרגת מ"פ ויצא כמו מרבית חבריו למסע תרמילאים במזרח הרחוק, בעיקר בהודו. כך לבד, ללא חבר, יצא לדרך.

"במהלך אותם טיולים וטראקים, כשאני בודד עם עצמי, החלה להתגלות אצלי נקודת היהדות במלוא עוזה. התחלתי להרגיש געגועים להקב"ה. באותם ימים היה בהודו רק בית חב"ד אחד - בדלהי. ביקרתי במקום מספר פעמים ונהניתי מאוד מההוויה והחוויה, אפילו למדתי תניא, אך לא התחברתי. חצי שנה לאחר שהתחלתי להרגיש רצון להתחבר למורשת, ארזתי את מטלטלי וחזרתי לארץ ישראל. הבסיס הראשון שלי בתהליך החיפוש היה ב'מכון מאיר' בירושלים. לאחר שהבנתי שהכל טוב ויפה, אבל אני עדיין לא מרווה את צימאוני, המשכתי לישיבת 'ברסלב' בצפת. משום מה חב"ד בכלל לא עלתה לי בראש. הכרתי את חב"ד בצורה חיצונית בהזדמנויות שונות ולמען האמת, היא לא נראתה לי אטרקטיבית ומושכת מספיק.

"יום אחד נפגשתי עם הרב מאיר כץ מפדואל, רב המכינה הצבאית בה למדתי טרם גיוסי לצה"ל, והוא אמר לי כי כיום יש ביהדות שלושה זרמים עם דרך ברורה ומסודרת, בניהם הוא מנה את חב"ד. זמן קצר לאחר מכן, התוודעתי לישיבת חב"ד ברמת אביב. מהר מאוד הבנתי שזהו מקומי.

הצלע השלישית שמפעילה את המקום, הוא הרב יובל ברנס. בעיצומו של הראיון הוא נכנס עם כמה צעירים שאסף מהרחוב, וכדי לשוחח איתו אני נאלץ להמתין זמן רב עד שיתפנה לדקות אחדות. מהצד אני עומד על אופיו החם והלבבי.

"אני מגיע מתחום האופנה" הוא פותח בסיפור חייו. "בעבר הייתה לי בגבעתיים חנות מצליחה לבגדים אופנתיים. למרות השובע הגשמי בו הייתי, ואולי בעקבות זה, הרגשתי חוסר פנימי עצום. מעולם לא הייתי מבין שהחיפוש העצמי הזה נובע מריחוק מהיהדות, אילולא נפגשתי באחד הימים עם בחור בשם מאיר בן ישי שבא למכור לי מוצר מסוים ומצאנו שפה משותפת. באותם ימים החל את חזרתו בתשובה ודבריו קסמו לי. זה היה הרהור התשובה הראשון שלי.

"ממש באותם ימים אירע לי משהו מוזר שנתן לי את הדחיפה להשקיע בחיפוש אחר מהות. חמש פעמים פרצו לי לחנות בתוך פרק זמן של חודשיים. בפריצה החמישית עמדה ניידת משטרה מול החנות, שומר בתוך החנות, ובכל זאת הגנבים הצליחו לברוח עם כמויות גדולות של בגדים. לאחר שקיבלתי את הפיצוי מחברת הביטוח, הגעתי למסקנה שמסמנים לי משהו מלמעלה. החלטתי למכור את החנות. ניסיתי למכור, אך ללא הצלחה. באחד הימים חלמתי חלום שמישהו בא ומבקש ממני להשליש את מחיר המכירה, אך לא ידעתי אם להתייחס לחלום ברצינות או לא. למחרת התקשר אלי אדם שהתעניין בקניית החנות, כבלון ניסוי הצעתי לו מחיר משולש ממה שחשבתי, ולהפתעתי הוא הסכים וחתמנו חוזה.

"בנקודת זמן זו ידעתי שהדבר אותו אני מחפש, זה להתקרב ליהדות, אל דרך אבותיי, אולם התביישתי לחבוש כיפה. ניסיתי את מזלי בניו-יורק, אולם כאשר לא האיר לי המזל שם, חזרתי לתל-אביב ושכרתי דירה בסמיכות לרחובות בעל התניא, המהר"ל מפראג, 'חתם סופר' ורבי לוי יצחק מברדיטושב. זה הדהים אותי, כי גם ברגעים של ניסיון לברוח מהיהדות, אתה חולף באותם רחובות והשמות לא נותנים לך מנוח. יום אחד שמעתי על הישיבה ב'רמת אביב' והתחלתי לבקר במקום. בהמשך התוודעתי לבית כנסת חב"ד הממוקם ברחוב דיזנגוף אותו ניהל באותם ימים הרב ברוך שנהב. הקפדתי להגיע למקום בתפילות ולחזק את המניין.

"עם הזמן התקרבתי עוד ועוד לתורת החסידות. ה'מכה בפטיש' היה הרב דוד עזיזה שהגיע למקום לפתוח בית חב"ד. הוא החל ללמד אותי בצורה מסודרת תניא ובנה אותי כחסיד".

הפעילות במרכז היא רציפה ויום יומית במהלך כל ימות השנה. בכל יום נמסרים שיעורים בשלל נושאים, מזוגיות על פי הקבלה והחסידות ועד לרעיונות בפרשת שבוע והלכה. כמו כן מתקיימים סדנאות בחסידות. ביום שני מתקיים שיעור מוצלח ב'מבנה הנפש' על פי ספר התניא. ביום שלישי סדנת 'התבוננות ודמיון מודרך' אותו מוסר השליח בדרמסאלה הרב דרור שאול. בכל יום חמישי מתקיימות התוועדויות עם מרצים שונים אל תוך הלילה בחצר המרכז, באווירה חסידית אותנטית. "לפעמים אנחנו מקיימים את ההתוועדות ברחוב עצמו. כבר התוועדו פה הרב דוד הורביץ, הרב יוסי גינזבורג, הרב טוביה בולטון הרב יוסק'ה פרידמן ועוד".

"המוטו שלנו הוא לתת מענה לכל יהודי שנכנס למרכז גם באקראי", אומר ר' חנוך וינר. "לעיתים מענה נכון ליהודי שנכנס בהשגחה פרטית, יכולה לשנות אותו מהקצה אל הקצה. אתן לך דוגמא: באחד הימים נכנס לכאן יהודי בשם אור, בעל-שם בעולם האופנה שנכנס למרכז ושאל בתמימות מה עליו לעשות כיהודי בראש השנה. פתחנו את הספר 'שבח המועדים' והתחלנו ללמוד. הייתה זרימה טובה, וכיום את סנטרו של אותו יהודי מעטר זקן, והוא בכיוון הנכון...

"ישנו עוד תחום שהתחלנו להתעסק בו לאחרונה והוא ממש הצלת נפשות של ממש. ישנם בתל אביב זוגות צעירים, תינוקות שנשבו שלא התחנכו על ברכי היהדות הצרופה, וכשהם מגיעים להחלטה להינשא, הם עושים זאת לא כדת משה וישראל. בעקבות השתדלות רבה הצלחנו להניא כמה זוגות מלהינשא כך.

"זה התחיל לפני כמה חודשים, כאשר למרכז הגיעה צעירה שזכרה את טל עוד מהימים בהם ניהל במקום חנות. היא נכנסה וסיפרה כי היא עומדת להינשא לבחיר ליבה בחתונה רפורמית. מאותה נקודה החל מסע שכנועים כדי להניא אותם ממחשבתם. פעם אחר פעם נכנסנו איתם לשיחות עמוקות אל תוך הלילה, בהם ביארנו להם כשרכב צריך תיקון הולכים לתקנו במוסך, כך כשמחברים נשמות צריך ללכת למישהו שמחבר נשמות. נעזרנו רבות בתושייתו של הרב יוסי גינזבורג. הדרך הייתה רצופה קשיים לא מעטים. כמה פעמים כמעט הרמנו ידיים, אך לבסוף הם ערכו חתונה כדת משה וישראל כשמסדר הקידושין היה הרב יוסי גינזבורג".

אל השיחה נכנס ר' טל שמראה לי כוס אותה שוברים תחת החופה. "מאז קיימנו כבר כמה חופות כאלה, כבר רכשנו ציוד הגברה ואפילו סט כוסות"...

סיפור מפעים של הצלה מהתבוללות מספר לי הת' עידו צור מפעילי המרכז:

"באחד הימים ירדתי אל הגינה בחצר ביתי בגבעתיים לקרוא קריאת שמע. לפתע הגיע למקום זוג שהתחיל לפתוח איתי בדברים. הם התענינו בנושאים שונים ביהדות, והשתדלתי לענות על מבוקשם. הם התענינו אודות תהליך חזרתי בתשובה, עד שלפתע עצרה הצעירה את שטף דיבורה ושאלה אותי אם היא יכולה לשאול שאלה אישית. היא סיפרה שיש לה חבר גוי שעובר תהליך גיור, וכיוון ששמעה מהרב המגייר שהם מוכרחים להיפרד בכדי להינשא, יש לה נקיפות מצפון אם זה אכן גיור אמיתי. התברר כי זה הצעיר שהיה עמה. הלה התערב בשיחה ואמר כי הוא מרגיש מחובר למסורת היהודית יותר ממרבית חבריו היהודיים... עניתי לו שכלל לא משנה מה הוא מרגיש, אם הוא לא נולד לאם יהודיה. מכל מקום, הזמנתי את שניהם להשתתף בשיעור אותו אני מוסר במרכז. הם הבטיחו להשתתף ואכן, ביום המיועד הגיעו. התעניינו מאוד, אך שמתי לב שהבחור הגוי גילה יותר עניין מאשר הצעירה שהייתה אדישה.

"שבועיים לאחר מכן, כאשר כבר שכחתי מכל העניין, קיבלתי טלפון מאותה צעירה שהודתה כי שיניתי את חייה. היא סיפרה כי ברגע שיצאה מהשיעור, עלו בלבה שאלות רבות וייסורי מצפון קשים, ובעקבות זאת החליטה להיפרד ממנו. באחת השבתות ראיתי כי הגיעה לבית הכנסת; כיום היא משתתפת בשיעורים והיא בדרך העולה בית א-ל".

פעיל אחר במרכז ר' רן מנשה, מחדד את העבודה האישית עם הצעירים: "ישנם כאלה שתראה אותם ברחוב ותגיד 'זה רחוק מכל עניין של יהדות', אך על ידי עבודה נכונה ורציפה, אתה רואה שלא רק שהוא לא רחוק, אלא הוא יותר קרוב ממה שחשבת. רק לאחרונה היה פה יהודי שהחל לעבוד בחנות סמוכה; צורת הלבוש שלו וכמויות העגילים שעיטרו כל מקום פנוי בפרצופו, שיוו לו מראה של 'רחוק'. אבל לאחר כמה שבועות של טפיחות שכם ידידותיות, זה עבר לחיבוקים חמים, והנה הוא נפתח והחל לספר כי ברשותו נמצאים התפילין של סבו. בהמשך החל להשתתף בשיעורים ודרך היהדות פרושה בפניו.

"הייתה אישה שהשתתפה בשיעורים וגילתה עניין, אבל כבר חמש שנים שהייתה חסרה לה הנקודה שתביא אותה לעשות מהפך בחייה. פעם אמרתי כי כל מי שרוצה, יכול להיכנס למרכז מתי שיחפוץ בכך. היא החלה להגיע בתדירות יותר גבוה וגם אצלה חל שינוי בתפיסה. הסיפורים הכי גדולים של המרכז הם שצעירים שנכנסו לישיבה וכיום הם מגדלים זקן, או נערות שנישאו וחובשות פיאה ובנו את ביתם על אדני התורה והחסידות".

בנוסף לפעילות השגרתית מקיים המרכז "ממעל ממש" התוועדויות ומסיבות ברוח חב"דית בתאריכים שונים. למסיבות אלו מוזמנים מרצים שידברו בעניין היום והשעה על פי יהדות וחסידות. פעמים שמגיעים גם להקות זמר שמוספים נופך. בנוסף מתקיימים 'שבתונים' מדי תקופה, אם באכסניה בשוק הפשפשים, או שבת באמצע מדבר יהודה, או שבת מרתקת שהתקיימה לא מזמן בצפת. "בכל השבתונים מגעים מרצים שהופכים את השבת לחוויה רוחנית נעלית. ייזכר במיוחד הרב שמעון גרליק מנהריה. כמו כן מתקיימים סמינרים מלאי תוכן בחיק הטבע. "אנחנו מביאים להקות מפורסמות" מספר ר' טל. "תחשוב רק על הסיטואציה של כמה עשרות צעירים אי שם במדבר מכונסים סביב מדורה ומקשיבים לניגונים הבוקעים מהכינור של הכנר החסידי ר' מאיר רוזן. או סיטואציה דומה כשהמשפיע ר' יוסקה פרידמן מתוועד ברהיטות ובהירות עם בקבוק 'משקה' בידו.

"בכלל, הסמינרים דורשים השקעה גדולה מאוד. מעבר לתוכן הרוחני, תחשוב על הגשמיות שצריכה להיות נאותה, מהמאכלים ועד המגורים, ההסעות ושאר הצרכים. זו הפקה יקרה מאוד. בכל סמינר אנחנו יוצאים בגרעון של חמשה-עשר עד עשרים אלף שקל. בתחילה אנחנו מאוד לחוצים, אך בכל פעם הסכום מגיע מכיוון לא צפוי.

"בחנוכה האחרון ערכנו סמינר תחת הכותרת 'ניסים וניסיונות' - מה שבהשגחה פרטית אכן אירע לנו. בדרך כלל אנחנו מקיימים את הסמינר באמצע שבוע בכדי שיכלו להיות שלושה ימים רצופים, על אף שהדבר מקשה על אלו שעובדים. זמן לא רב לפני הסמינר נוכחנו לדעת שהרישום הוא דל, בקושי עשרים משתתפים. הוסף על כך גם את העובדה שבעל האכסניה אצלו היינו צריכים להתאכסן, ביטל לנו את ההזמנה בטענה כי הוא מפסיד.

"לא ידענו את נפשנו. כבר התחייבנו להסעות ולכל העניינים הלוגיסטיים, והנה כל זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. התיישבנו לכתוב לרבי מלך המשיח והתשובה הייתה לא ללכת באופן של מלחמה, ונשים דעתם קלה, והכל יסתדר בדרך שמעל הטבע. הבנו מהמכתב שהרבי לא רוצה שניכנס לריב עם בעל המקום שביטל את ההסכם, ועל כן החלטנו להעביר את המקום ל'אסנט' בצפת. כבר התחלנו להודיע על כך לכל המשתתפים, והנה לפתע מתקשר אלינו בעל האכסניה שאמר כי הוא חוזר בו מהביטול, וכי ביטל את ההזמנה לאחר שרעייתו לחצה עליו שהמחיר שנתן לנו הוא זול מדי. כעת עשה עם עצמו חושבים והחליט שחבל לו לוותר עלינו.

"ראינו אפוא את ברכתו של הרבי מלך המשיח מתממשת, על פי המכתב שנשים דעתן קלה. אם היינו נכנסים עימו למלחמה כמו שחשבנו לעשות, לא היה לנו סיכוי לקבל את המקום... בסייעתא דשמיא, מספר ימים לפני הסמינר, חלה התעוררות ברישום ונוספו עוד עשרים איש. היה זה אחד הסמינרים המוצלחים שהיו. אנשים חוו חוויה יהודית נפלאה. סיימנו את הסמינר בגרעון של חמש עשרה אלף שקל. לאחר כמה ימים התקשר מכר מחו"ל שתרם אלפיים וחמש מאות דולר. מכר אחר מתל אביב לקח על עצמו אלף דולר, וכך כיסינו את הגרעון מספר ימים לאחר הסמינר"...

חלק אינטגראלי מהפעילות זה הכתיבה לרבי באמצעות ה'אגרות קודש' והתשובות הנפלאות שזוכים הכותבים לקבל. זה דבר שבאמת גורם לקשר חם ואישי עם צעירים רבים. סיפורי המופת מתגלגלים ב'ממעל ממש' מתחת לשולחנות וצריכים רק פנאי לאסוף אותם.

הנה סיפור אחד, אותו מספר ר' יובל ברנס: "ישנו פה יהודי יקר שבמשך תקופה ארוכה ניסינו לקרב אותו. הוא כבר רכש ידע רב ביהדות ובחסידות, אולם משום מה הדבר עדיין לא חולל אצלו את השינוי. אותו יהודי, חבר שלי זה שנים ארוכות, וכמו רבים מחבריי בעבר אף הוא מפורסם מאוד בתחום עיצוב אופנה. דא עקא, שהוא היה נשוי מספר לא מבוטל של שנים ועדיין הוא ורעייתו לא זכו לחבוק פרי בטן. הם היו אצל רופאים מומחים בתחום, בכל פעם הגיעו לרופא יותר מפורסם מקודמו, אם ברפואה הקונבנציונאלית ואם ברפואה האלטרנטיבית, אך ישועה לא באה. יום אחד הגיע למרכז ושטח בפנינו את בעייתו, ומהוסס מה ביקש לכתוב לרבי. מה אומר ומה אדבר, לא בכל יום זוכים לראות תשובה כה ברורה. התשובה שקיבל הייתה מדויקת להפליא. הרבי ביקש במכתב להשקיע בלימוד חסידות וברכו לזכות בזרעא חייא וקיימא. הוא לא שיחק משחקים ולקח את העניינים ברצינות. בכל יום ראשון הקפיד להשתתף בשיעור שמתקיים במרכז. לא אלאה אותך בכל מסכת ההתרגשויות עד שנולדו לו תאומים, בן ובת, רק אומר לך שהדבר קרה לאחר עשרה חודשים בלבד..."

סיפור מפעים נוסף מספר לנו ר' חנוך וינר: "היה לנו במרכז ידיד טוב שיום אחד הגיע אלינו כשהוא מבכה את מר גורלו. מצב רוחו היה שפוף מאוד. כששאלנו אותו מה קרה פתאום, סיפר כי הגיע בכדי לבקש את ברכתו של הרבי. לדבריו לרעייתו היה הריון קשה מאוד, ובחודש השמיני היא הגיעה להיבדק אצל הרופאים שליוו את הריונה, ואלו בישרו לה כי לפי כל הממצאים, הוולד יהיה בעל מום רח"ל. אם לא די בכך, הרי שהרופאים נטלו לידם גם את מקצוע החיזוי העתידי, וסיפרו להם כי אם הוולד נושא מום מאותו סוג, הרי שהם עצמם כנראה נושאים בגופם את המחלה ההיא רח"ל, והיא אמורה להתפרץ לאחר גיל שלושים וחמש. כל עולמם חרב עליהם.

"התיישבנו לכתוב לרבי והאווירה הייתה קשה. הוא קיבל על עצמו את מלכותו של הרבי והחלטה טובה. בהמשך גולל בארוכה את המצב וביקש ברכה. המכתב שקיבל מהרבי היה ברור מאוד. גם עכשיו כשאני מספר את זה, אני מצטמרר. במכתב הביע הרבי פליאה איך השואל אינו שם ביטחנו בה' אלא ברופאים שלהם ניתנה רק הזכות לרפאות?!... כולנו היינו בהתרגשות גדולה. ידענו שאחרי תשובה כל כך ברורה, אין ממה לחשוש. לנוכח התשובה הוא התבטא כי שערו סומר. הנס הגיע כבר למחרת בבוקר, כשרעייתו התייצבה בבית הרפואה לבדיקת 'אולטרסאונד' והרופא טען כי הוא כלל לא מבין על מה דיברו הרופאים לפניו, וכי הכל תקין. לאחר חודש נולד להם בן בריא ושלם. רבים מחבריו ובני משפחתו שמעו ממנו את המופת המדהים".

לאחר שעות ארוכות של ביקור במרכז "ממעל ממש", יצאתי בתחושה של החמצה. חשבתי לעצמי כמה יהודים היו יכולים להתקרב לרבי מלך המשיח ולתורת החסידות אילו מרכז דומה לזה היה נפתח בטבורה של כל עיר ועיירה בישראל. לא יכולתי שלא להתלהב מהעובדה שמעבר להיות המקום מתפקד כבית חב"ד רגיל בו נמכרים מזוזות וספרי חסידות, הרי שהוא גם מהווה מקום סדן עליו מייצרים חסידים. רבים החלו את התקרבותם ליהדות ולחסידות בביקור סתמי.

קשה גם להתעלם גם מאופיים המיוחד של השלוחים במקום ומהאווירה הטובה והרגועה שהמקום משרה על כל מי שבא בשעריו, דבר שבוודאי תורם ליהודים רבים למצוא בו מזור לנפשם. ממעל. ממש.