גזירת הקנטוניסטים

גזירת קנטוניסטים (תקפ"ז-כ"ה באב תרט"ז) היתה גזירת גיוס שהכריחה גיוס של צעירים יהודיים בקרב הקהילות היהודיות ברוסיה, כשהמטרה העיקרית בכך היא 'חינוך מחדש' של הצעירים המגוייסים, והפעלת לחץ להמרת דת.

הרקע לגזירה

עד שנת תקפ"ז, חובת השירות הצבאי היתה על נערים צעירים מגיל 18 ומעלה, ללא הבדלי דת וגזע. נערים שרצו לפטור את עצמם מחובת השירות הצבאי, היו צריכים להגיע ללשכת הגיוס ולהוכיח שאינם יכולים לשרת בצבא, או לפטור את עצמך משירות תמורת תשלום של 500 רובל.

כבר לפני שהחלה הגזירה, היו קיימות מסגרות חינוך לקטינים במחנות הצבא הרוסי, שנקראו בשם 'קנטונים', ומשפחות רבות התאמצו לשלוח לשם את ילדיהם, על מנת להגדיל את סיכוייהם לעלות בסולם הדרגות הצבאי, ולקדם אותם למשרות קצונה.

כאשר הצאר הרוסי ניקולאי (הראשון) עלה לשלטון, החליט להנהיג סדרים חדשים במדינה, ולחנך קבוצות טעונות טיפוח. בין קבוצות האוכלוסיה הרוסית שהיו בעייתיות בעיני ממשל הצאר, היתה האוכלוסיה היהודית.

לצורך חינוכם מחדש של קבוצות אולוסיה אלו, הוא החליט לגייס בכפיה נערים יהודיים צעירים, להטביל אותם לנצרות, להעניק להם חינוך צבאי נוצרי, מתוך מטרה שבגמר תקופת השירות הם יחזרו ויתערו בקהילות היהודיות, ויגרמו להם לשנות את תפיסת עולמם.

המאמצים לביטול הגזירה

כשנודע לקהילה היהודית על החקיקה המיועדת, הופעלו לחצים כבדים על כל מקבלי ההחלטות, ואף שולמו סכומי עתק כשוחד.

הרבנים התייחסו לגזירה בחומרה רבה, ובקהילות רבות הורו הרבנים לאנשי הקהילה לחסוך 75 אחוז מהוצאותיהם, על מנת לשלוח לקופה המרכזית של העוסקים בביטול הגזירה.

לאחר מאמצים מרובים, נאספו 200,000 רובל לקופה זו, וחלקם הגדול הועבר לידי הסנאטור נובוסצלב שהיה אחראי על החקיקה, אך בסופו של דבר למרות כל המאמצים הצאר עקף את מערכת החקיקה המקובלת, והחליט באופן חסר תקדים להתערב באופן אישי ולתת את הפקודה על גיוס היהודים בעל כרחם.

גזירת הקטנוניסטים

בתחילת הקיץ של שנת תקפ"ז, פירסם הממשל הרוסי את גזירתו החדשה של הצאר, המחייבת צעירים יהודיים להתגייס לצבא הצאר.

יחד עם גזירת הגיוס, שהתפרסמה בתחילת הקיץ של שנת תקפ"ז, אישר הצר ניקולאי לגייס ילדים החל מגיל 12, והאריך את תקופת השירות של החיילים הקנטוניסטים עד גיל 43 (חייל שגוייס בגיל 12, היה מחוייב לשרת 31 שנה בצבא הצארי).

לאורך שנות קיומה של הגזירה, חלו תמורות רבות בחיובי הקהילה וההתגייסות, עד שבשנת תרט"ז בכ"ה מנחם אב בוטלה הגזירה בפקודת אלכסנדר השני.

החוטפים

על פי הפקודת הממשלתית, חלה חובת הגיוס על הנהלת הקהילות ביישובים היהודיים, והם היו צריכים לגייס את הנערים היהודים, ולשלוח לצבא הרוסי את המכסה שנקבעה לאותה קהילה.

מכיון שההורים היהודים התנגדו לשלוח את בניהם לצבא, והחביאו אותם במועדי הגיוס, הוצרכו ראשי הקהילה לחטוף ילדים יהודיים, על מנת להשלים את מכסת המתגייסים.

לצורך כך שכרה הקהילה אנשים מתוך הקהילה (שכונו בשם 'חאפערים'), שתפקידם היה לחטוף ילדים נגד רצון הוריהם, ולהמציא אותם לידי הצבא הרוסי.

כאשר לא הצליחו החוטפים להניח את ידם על נערים צעירים המיועדים לגיוס, היו חוטפים ומוסרים לשלטונות גם ילדים מתחת ל-12, ומצהירים שהינם בגיל מבוגר יותר.

על מנת שלא לפגוע בתרומתם של אנשיה העשירים של הקהילה היהודית, הורו ראשי הקהילה במקומות רבים לחוטפים ששכרו לא לחטוף את בניהם של העשירים ובעלי המעמד.

בנוסף לכך, השתמשו ראשי הקהילה בפקודה זו על מנת להרחיק מהקהילה נערים לא רצויים, שהזיקו לקהילה.

הפטורים מהגזירה

בתקנון המפורט של פקודת הצאר, מופיעים מספר פטורים מהגיוס:

• סוחרים משלמי מס.
• רבנים בעלי תעודה מוכרת ('רבנים מטעם').
• סטודנטים במוסדות ממלכתיים.

על פי רוב, הסעיפים הנזכרים הפוטרים מגיוס, אינם רלוונטיים לצעירים בני 12-18.

זכויות הקנטוניסטים

הממשלה הרוסית העניקה פריבלגיות רבות לחיילים הקנטוניסטים שסיימו את שירותם הצבאי, והתירה להם לעסוק במסחר, לגור בערים מחוץ לתחום המושב, ולהינות משירותים ממשלתיים נוספים, שיהודים אחרים לא זכו להינות מהם.

התייחסות רבותינו נשיאינו

אדמו"ר האמצעי

הגזירה החלה בתקופת נשיאותו של אדמו"ר האמצעי, אך עד שהיא התפרסמה והחלה בפועל, הסתלק אדמו"ר האמצעי, ולא הספיק לבצע פעולות ממשיות לביטול הגזירה ולהסרת האיום על החינוך היהודי של ילדי ישראל.

למרות זאת, ישנו מאמר מאדמו"ר האמצעי העוסק בענין "להבין עניין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נוכרים",שם מבאר כיצד ייתכן שההשגחה האלוקית תזמן לאדם מכשולים בדרכו בקיום התורה והמצוות.

המאמר נאמר בשבוע לפני הסתלקותו (בחודש כסלו תקפ"ח), וקודם אמירת המאמר התבטא: "אני ידעתי זה עוד שבעה שנים מקודם כשהייתי על קבר אאמו״ר נ״ע שראיתי אז קטרוג גדול על בחורי שונאי י שראל (בסוד שבע יפול צדיק וקם הגזירה) ונשברה רוחי בקרבי כי הבנתי וידעתי שבודאי יהי׳ זה במשך הזמן, ואח׳׳כ בעת חתונת בתי נתקבצו אלי אנשים רבים זקנים ונערים יודעים ומבינים לשמוע דא״ח והייתי שמח בהם שמחה גדולה מאד עד אור הבוקר וכסבור הייתי שנתבטלה הגזירה, ואח"כ כשהלכתי להתנמנם קצת בא אלי אאמו״ר נ״ע ויאמר לי מה אתה שמח בנערים הללו שנתקבצו אליך האם לא ידעת מהקטרוג שהולך ומתגבר. ותיכף נשברה רוחי בקרבי שבוודאי הוא מלקיחת בנ״י לאנ״ח".

במאמר זה מבאר, שדווקא כאשר ישנן גזירות, ואף-על-פי-כן מקיים היהודי את המצוות במסירות-נפש, הרי ישנו בשמים יוקר נעלה לאותן מצוות מועטות שמצליח לקיים למרות כל הנסיונות, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, ואפילו כדאיות כל המצוות הרבות שהוא מפסיד, מצד גודל הנחת-רוח שישנו בשמים מקיום מצוות אלו הנעשות מתוך מסירות-נפש.

אדמו"ר ה'צמח צדק'

חברת תחיית המתים

כאשר החלה הגזירה, וראשי הקהילות לא הצליחו לבטל את רוע הגזירה באמצעים דיפלומטיים, הקים אדמו"ר הצמח צדק ועד מיוחד לטפל בגזירה, שנשא את השם 'חברת תחיים המתים'.

ועד זה פעל במספר מישורים מקבילים:

• הפחתת מכסת האנשים שדרש הצבא הרוסי, על ידי פדייתם בכסף.
• שחרור הילדים החטופים על ידי נתינת שוחד לשומרים.
• שיחרור הילדים על ידי רישומם בפנקסי הצבא כמתים.
• שליחת אנשים אל מקומות הכינוס של הילדים החטופים על מנת לעודדם ולחזקם שישארו נאמנים לשמירת תורה ומצוות.
• הטבעת החוטפים במקוה, מדין 'מוסר'.

בראש 'חברת תחיית המתים' עמד הרב איסר בער גילרסון (הרב ממאלינסק).

בין העוסקים בהצלת הילדים החטופים, היה הרב חיים יהושע מקאליסק, שהיה סוחר בכפר קאזאן, והצליח להתייד עם אנשי הכפר, ובמשך שמונה שנים עסק בהצלת הילדים והצליח לפדות מאות ילדים יהודיים, עד שהצליחו לעלות על עקבותיו באמצעות סוחר יהודי מפלך וואהלין שהתחזה לידידו, והצליח להפליל אותו ולשים אותו במאסר.

הממשלה הרוסית חששה מפעילותו של הצמח צדק, והציבה במקום מושבו בעיירה ליובאוויטש פקיד ממשלתי בעל דרגה גבוהה, על מנת שיעקוב אחרי מעשיו של הצמח צדק והבאים אליו, וימסור דו"ח מפורט לממשל הרוסי.

בשנת תר"ב נודעו פעולותיו של הצמח צדק לנציב מחוז ויטבסק, ויחד הם התייעצו להביאו לויכוח בפטרבורג, על מנת להפילו בלשונו, ולעשותו מורד במלכות.

בעקבות כך התקיימה ועידת הרבנים בשנת תר"ג, במהלכה נאסר הצמח צדק 22 פעמים, אך עמד בתוקף על עקרונותיו, והמשיך בפעולותיו הכלליות להצלת ילדי ישראל.

קירוב החיילים היהודים

במקביל לפעולות שנעשו על ידי חברת תחיית המתים שהקים, פעל אדמו"ר ה'צמח צדק' בעצמו לקרב את החיילים הקנטוניסטים, ולקרב אותם ככל האפשרי, ולהרעיף עליהם חיבה.

כאשר ביקר בפטרבורג בועידת הרבנים שהתקיימה בשנת תר"ג, ביקשו החיילים הקנטוניסטים ששהו במחנה הצבאי הסמוך לפטרבורג, שהצמח צדק יבוא לנאום בפניהם, והוא אכן הגיע באישור מפקדי הצבא, ונשא בפניהם דברי התעוררות.

נאומו הותיר רושם עמוק על החיילים, והם ביקשו מספר פעמים נוספות שיגיע לנאום בפניהם. דבר זה גרם שהממשל הרוסי ירחיק את הצמח צדק מפטרבורג, על מנת למנוע את המשך השפעתו על החיילים.

תשובות הלכתיות בקשר עם הגזירה

הגזירה עוררה מספר דיונים הלכתיים, בקשר עם מהותם של החוטפים, החיוב למסור את המחויב לצבא על פי פקודת הממשלה (כיון שכאשר היו מחביאים נער המחוייב לעבודת הצבא, הקהילה היתה שולחת ילד אחר במקומו), היתר תשלום כופר להנהלת הקהילה, ועוד.

בספר השו"ת של אדמו"ר הצמח צדק, נידונו מספר שאלות הנוגעות לדינים אלו, אך הם נכתבו ברמזים ובסימנים מאימת הצנזורה הרוסית.

התבטלות הגזירה

תוכניתו העיקרית של הצאר היתה 'חינוכם מחדש' של יהודי רוסיה, אך הדבר לא הניב את התוצאות המקוות, וגרם רק התמרדות יהודית נגד הממשלה הרוסית, ולפירוק הקהילות היהודיות.

בשל כך, בכ"ה מנחם אב תרט"ו בוטלה גזירת הקנטוניסטים בפקודת הצאר, ו'חברת תחיית המתים' הפסיקה את פעולתה.