שבירת הכלים
שבירת הכלים הוא מונח יסודי בקבלה המתאר את שבירת הכלים של עולם התוהו ונפילתם. לאחר שבירת הכלים, ירדו האורות של עולם התוהו לעולמות בי"ע, ועל ידי עבודת האדם הם מתקנים ועולים לעולם התיקון, עולם האצילות.
?עד מתי יהיה זה לנו למוקש
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
הספירות של עולם התוהו
המדרש אומר שלפני בריאת העולם הבורא היה בונה עולמות ומחריבן. כותב על זה האריז"ל שאין הכוונה לעולם גשמי ממש אלא לעולם רוחני, שקרה בו תהליך שבירה - שבירת כלים, והוא עולם התוהו הממוקם בסדר ההשתלשלות למעלה מעולם האצילות (ונקרא גם עולם הנקודים).
עניינו של עולם התוהו הוא אורות מרובים בכלים מועטים, בניגוד לעולם התיקון בו יש אורות מועטים בכלים רבים. משום כך כל ספירה מעשר הספירות הופיעה בו במלא עוצמתה, ולא נתנה מקום לספירות האחרות. לדוגמא מידת החסד התגלתה ולא נתנה מקום להתגלות מידת הגבורה, וכן מידת הגבורה לא נתנה מקום למידת החסד. כתוצאה מההתנגשות הרוחנית הזו בין המידות השונות (או בביטוי קצת שונה - אורות מרובים בכלים מועטים) נשברו הכלים ונפלו לעולמות הנמוכים יותר, ומהם נוצרו הקליפות וכוחות ההסתר.
באופן אחר מבואר כי היו בבחינת רצוא בלבד ולא בבחינת שוב, ואין קיום לבחינה זו. הספירות של עולם התוהו הרגישו את מקורם, ומשום כך לא רצו להתיישב בכלים.
מקום השבירה
שבירת הכלים היא רק בעולם התוהו, שהוא עולם הנקודים, שהוא כנגד שם ס"ג שהוא כנגד ספירת הבינה. וטעם הדבר ששבירת הכלים היא בספירת הבינה, משום שהחכמה הוא בבחינת ביטול, וסיבת השבירה לא היה מבחינת ישות כמו "אנא אמלוך".
ובפרטיות של עולם התוהו הייתה שבירת הכלים רק בשבע המידות התחתונות, ולא בג' ראשים. ותחילת השבירה היא בספירת הדעת של עולם התוהו שזה ענין המלך הראשון של עולם התוהו שנקרא בשם בלע.
עניין השבירה
ענין השבירה של הכלים ונפילתם של האורות הוא ענין של התפרדותם לחלקים רבים. הביאור לכך על דרך משל הוא ממילה, שכאשר מצטרפים האותיות למילה שלימה, מתלבשת השכלה, אבל אם מתפרדים האותיות זה מזה, אז לא ימצא בהם התלבשות ההשכלה. ועל דרך זה הוא שבירת הכלים של עולם התוהו, שנתפרדו הכלים לחלקים רבים מפורדים זה מזה, עד שנסתלק מהם האור שהיה מתלבש בתוכן קודם פירוד זה. ומצד זה ירדו במדרגה על עולמות בי"ע ונתהוו מזה עולמות הנפרדים, ברואים רבים מינים ממינים שונים.
והנה כאשר ירדו הכלים והנצוצות מאת פניו ית' לפי גודל הירידה כך נעשה בהם הפירוד והרבוי. וכל שעדיין לא ירדו כ"כ אזי לא הי' הפירוד כ"כ כי כל הקרוב יותר אליו ית' יש בו יותר הבטול והאחדות וכל שנתרחקו יותר אזי נעשה בהן יותר הפירוד והרבוי ונמצא כשנפלו למטה בעשייה נעשה הפירוד והרבוי ביותר
כללות הניצוצות שנפלו בשבירה הם רפ"ח ניצוצים. מספר רפ"ח ניצוצים הוא בחינת הפירוד של הניצוצים שנפלו כפי שהיו באצילות שזהו ראשית ירידתם, אבל אחר כך כשנפל לעולם הבריאה כל ניצוץ מרפ"ח ניצוצים נתחלק לחלקים רבים, וכשנפלו מבריאה ליצירה נתחלקו יותר, וכך גם בעולם העשיה.
הטעם בשבירת הכלים
הטעם לכך שבריאת העולמות נעשתה דווקא על ידי שבירת הכלים, משום שעצמות המאציל הוא יחיד ומיוחד בתכלית היחוד, וכדי שיווצרו נבראים שהם בבחינת רבוי גדול ובבחינת פירוד שהם בחינת יש ודבר בפני עצמו שזהו ממש המנגד אל אמתות אחדותו ב"ה שאין עוד מלבדו, הוצרך להיות על ידי שבירת הכלים, שמחמת שנתפרדו לחלקים קטנים רבים מאד על ידי זה נעשה בחינת הרבוי של הנבראים וגם ע"י פירוד זה נעשה כל נברא מהות בפ"ע שכל מלאך מובדל מחבירו כו'.
ויותר מכך, כדי שיווצר אפשרות של מציאות לרע, אין זה יכול להיווצר על ידי צמצום על על ידי שבירה בלבד.
בנפש האדם
תהליך זה הוא תהליך רוחני כמובן, ויש לו ביטויים שונים, גם בתוך נפש האדם. מצד בחינת שבירת הכלים נמשכים כל השינויים בדם, שאף על פי שמתפלל באהבה, עם כל זה אחר התפלה יכול להמשך אחרי תאוות עולם הזה.