מנחם מנדל מבאר

רבי מנחם מנדל מבאר זצ"ל (נפטר י"ב ניסן תקכ"ה) היה תלמידו של הבעל שם טוב. נודע כמגיד מישרים של העיר באר.

הוא היה מראשי וחכמי הקלויז בבראדי, וכשהחל להתגלות אורו של הבעש"ט זיע"א הוא נתדבק אל קדושתו יחד עם רעיו המפורסמים רבי נחמן מהורדנקה, ורבי נחמן מקוסוב זיכרונם צדיקים וקדושים לברכה והרבה לעשות נפשות לתורת החסידות.

מסופר עליו, כי שאף קירב את המגיד ממזריטש זיע"א אל רבו הבעש"ט, באותה תקופה התגורר המגיד בטורטשין, ועסק בלימוד התורה עם תלמידים צעירים. פעם אחת ביקר שם רבי מנחם מנדל, ואכסנייתו הייתה אצל פרנס העיירה ובסמוך בדירה התחתונה הייתה אכסנייתו של המגיד, כשעבר שם רבי מנדל שמע בפרוזדור כיצד המגיד לומד עם תלמידיו ומצא חן בעיניו, וכששמע שהמגיד חולה מאוד נכנס לבקרו ואמר לו:" האם לא שמעתם שיש בעש"ט בעולם?", אך המגיד ענה לו בפסוק "טוב לחסות בה' מבטוח בבני אדם". כאשר הוא הגיע לבעש"ט הוא אמר לו: הייתי בק"ק טורטשין וראיתי כלי יפה, נענה הבעש"ט "ראיתי אותו מכמה שנים ויש לי געגועים שיבוא אלי", ואכן לאחר זמן מה התעורר בלבו של המגיד לנסוע למזיבוז ואז נתקרב לחסידות.

במכתב של הבעל שם טוב אליו הוא מכנהו בתוארים:

הרב המגיד הקדוש איש חי רב פעלים בו"ק וכו' מו"ה מנדיל נ"י, מנחם מנדל דק"ק באר"..

תורתו מובאת רבות בספרי החסידות, כמו תולדות יעקב יוסף, דגל מחנה אפרים, בקדושת לוי, ועוד.

הוא היה נוהג לומר דברי תורה רק במקום שנותנים לו נדבה.הטעם האפשרי לדבר שרצה שתהיה זכות לציבור שע"י זאת הזכות יהיו כמקשה אחת עם הדרשן בשותפות בדבריו כביכול וכך דבריו יחדרו ללבם ביתר שאת ויתר עז. בסוף ספר דרך מצוותיך של אדמו"ר הצמח צדק זצ"ל נדפס מאמר קצר של אדמו"ר הזקן, שתוכנו הוא ביאור הנהגה זו.

הוא בחר לעצמו את מקום מנוחתו בעיר דוביסאר (דובסרי), במדינת מולדובה ובי"ב ניסן תקכ"ה עלה למרום ונטמן במקום.