התנא האלוקי רבי מתיא בן חרש, היה תנא בדור העשירי ואחד עשר לתנאים, שהוא הדור השלישי והרביעי לחורבן בית שני.

רבי אליעזר הגדול היה רבו [יוחסין], וכן רבי יאשיה ורבי מאיר [אבות דרבי נתן פרק א'].

רבו של רבי אלעזר ברבי יוסי שמסר כמה וכמה הלכות משמו [סוף מסכת יומא].

התגורר ברומי [מעילה דף יז, עמוד א'], שם גם הקים בית דין וישיבה [[[סנהדרין]] דף לב, עמוד ב' ורשי שם].

בלקוטי שיחות חלק יז [עמ' 194] דן הרבי בשאלתו של רבי מתיא המובאת במסכת יומא [דף פו, עמוד א'].

אמרותיו

'הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים' [[[אבות]] פרק רביעי, משנה טו].