קשת

הקשת היא אות שהקב"ה טבע בבקיראה, המופיע בזמנים שראוי להביא מבול לעולם, והקשת היא סימן לשבועה שנשבע הקב"ה שלא להביא מבול ךלעולם, וכמובא בפסוק ״את קשתי נתתי בענן והיתה לאות כרית ביני ובין הארץ״.

יש השואלים הקשת היא תופעה טבעית, היא נוצרת הכאשר קרני השמש משתקפות באופן מסויים מן העננים. ואם כך, כיצד היא יכולה להוות ״אות ברית״? ומתרצים: תופעה טבעית זו, המצאות קרני השמש והעננים במצב מםויים שבו הקרנים נראות כקשת, ברא הקדוש ברוך הוא לאחר המבול. לפני המבול היה העולם גשמי יותר, וגם העננים (הנוצרים מ״אד יעלה מן הארץ״ 3) היו חומריים יותר ולא יכלו לקבל ולהקרין את אור השמש, ולכן לא היתה מציאות של קשת. דק לאחר שהעולם נזדכך יותר, נעשו גם העננים זכים ו״עדינים״ יותר, פחות עבים וגסים, עד כדי כך שהם יכולים לשקף ולהקרין את הגוונים של אור השמש.

הרבי מסביר כי בתחילת הבריאה לא היתה שלמות העולם בתכונותיו ומציאותו של העולם עצמו, אלא באופן בריאתו ע״י הקדוש־ברוך־הוא — ״עולם על מילואו נברא״ בריאת העולם היתה באופן של ״על מילואו״. אך יכולתו של העולם להגיע מעצמו לזיכוך נוצרה רק באמצעות המבול. הקדוש־ברוך־הוא טבע תכונה חדשה בעולם, שיהא ביכולתו להזדכך ולהתעלות בעצמו.

זוהי הסיבה לכך שדוקא אז נתהוותה (הטבע של) מציאות הקשת: אמנם, הקשת נוצרת מקרני השמש ומן העננים ביחד, אך היווצרותה תלויה בעיקר בעננים — ולא בקרני השמש בבחינת ״שמש הוי׳״ שכשלעצמן הן פשוטות בצבען — שהרי צבעי הקשת נוצרים דוקא באמצעות העננים המתהווים מן האדים שעולים מן הארץ, והאדים העולים מן הארץ מזוככים עד כדי השתקפות אור השמש באמצעותם.

מכיון שהיכולת לזיכוך הארץ מעצמה נתחדשה לאחר המבול, לכן היה דוקא אז הענין של ״את קשתי נתתי בענן״: הקדוש־ברוך־הוא טבע בענן (הנוצר מן הארץ) את ענין הקשת, כלומר, שה״אד יעלה מן הארץ״ יהיה זך ויראה דרכו אור השמש.