כדורגל
משחק הכדורגל הוא משחק נפוץ ופופולרי בקרב ילדים, וכן משמש כענף ספורט תחרותי, בו מתחרים 2 קבוצות על הכנסת כדור המשחק כמה שיותר פעמים לשער של הקבוצה היריבה.
המשחק במקורות
בתלמוד ירושלמי מסכת תענית[1] מספרים חכמים ש'טור שמעון' נחרבה על אף שתושביה היו מרבים לתת צדקה ולכבד את השבת, מפני שהיו משחקין בכדור בשבת[2].
בשולחן ערוך[3] נפסק שאסור לשחק בכדור בשבת והוא מוקצה.
התייחסות הרבי
בחודש מנחם אב תשל"ג, במסגרת קייטנות שיעורי לימודי הדת בארץ הקודש, אחד מהפרסים שחולקו כדי לעודד ילדים להשתתף בפעילות היה כדור רגל, וכאשר דיווחו על כך לרבי, השיב הרבי בחריפות: "מה הכריח להכניס זה דוקא?
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין הכלו כל שאר הדברים שבארץ הקודש תבנה ותכונן???!!
האמנם אף אחד מכל אלו שדנו בזה – לא עלה בדעתו ספק שאפשר שפרס השייך למבצע חב"ד ואדמו"ר הזקן – אפשר להיות אופניים וסוכריות וכו' אבל לא כדור רגל"...
במקביל, בשיחה טלפונית עם הרב אפרים וולף, ביקש הרבי למסור לרב לייבוב, שהרבי אינו גורס את פרס הכדורגל, ויש לגרוס את המודעות שנדפסו, באופן מוחלט שלא ייתנו לילדים פרס זה, ושידעו להבא את יחסו של הרבי.
בהתוועדות מוצאי שבת פרשת שמיני תשל"ט, התבטא הרבי ביחס לגופים מסויימים שמהעומדים בראשם גם יהודים שלא למדו תורה מימיהם, אך מתיימרים לפסוק דינים היפך התורה והשולחן-ערוך, ובין השאר אמר אודות אחד מהם: "בין התוארים המוענקים לאותו אדם – שבעת יושבו על ספסל הלימודים באוניברסיטה הצליח במיוחד במשחק ה'פוטבאל': בשעה שהיו צריכים לבעוט (כפי שזה מכונה) בכדור לגרום לו להיכנס למקום הראוי לו – היה הוא זה שהצטיין בכך, ולא רק ברגלו הימנית אלא גם ברגל שמאל, וככל הפרטים שבדבר!".
"יש מי שאינם יודעים 'פוטבאל' מהו – ובכן: נפסק בשולחן ערוך "אסור לשחוק בכדור בשבת" (אורח חיים סימן שח סעיף מה. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף פג) וככל השקלא-וטריא בזה, הידועה גם ליהודים שומרי תורה ומצוות, ובכל זאת מעדיפים הם לומר פרק תהלים במקום להתעסק ב'פוטבאל'!".
". . השולחן-ערוך פוסק שמשחק ה'פוטבאל' הוא עניין שאינו יכול להביא תועלת בלימוד התורה והבנת התורה, זהו עניין המבזבז את הזמן ונוטל את תשומת הלב, וכדאיתא בחובת הלבבות (שער ח' פ"ג אופן כה) שלא ייתכנו אהבת העולם ואהבת ה' באותו כלי! ואותו אחד שהקדיש רוב שימת לבבו והשתדלותו לאותם עניינים, חוץ מלימוד התורה כדבעי, מתיימר להכריז מהי דעת תורה!...".
הלימוד מהמשחק בכדור
בשיחת שבת פרשת שמיני תש"מ למד הרבי הוראה שאפשר ללמוד מהמשחק בכדור:
"אחרי שהילד לומר תורה ורוצה ללכת לשחק בכדור, והוא אכן הולך לשחק בכדור – הדרך איננה להכות אותו, עד שהוא לא ירצה לשחק בכדור. אלא הדרך היא, כפי שהרמב"ם אומר, שצריך להיות 'חנוך לנער על פי דרכו', ו'ימין מקרבת' . . היות והילד בטבעו רוצה לשחק בכדור, יש להסביר לו ולפעול עליו, שמשחק הכדור גופא – יהיה 'לשם שמים'.
וההסבר, שיש לומר לילד, הוא, שבכדי שהוא יוכל אחר כך ללמוד תורה טוב יותר, צריכה להיות התעמלות הגוף, והוא צריך 'להתרוצץ'.
ולכן, לא שוללים את העניין של משחק הכדור, אלא מסבירים לו שהוא צריך להיות לשם שמים, היות וכך אמר הדוקטור, שלצורך בריאות הגוף יש צורך להתרוצץ, לכן עושים זאת.
ולהורים יסבירו, שזה כמו גלולה – כאשר אדם נזקק לתרופה, לא שוללים אותה ממנו, אלא נותנים לו אותה, אולם עם זאת, אומרים לו, שהיא לא מיועדת לאדם בריא!
וכך הדבר בנוגע למשחק הכדור של הילד: הכוונה היא אכן שהילד ישב וילמד תורה, אולם היות והוא ילד, ומצד קטנות המוחין שלו הוא רוצה לשחק בכדור, לכן יש לפעול שמשחק הכדור גופא – יהיה כדי שהוא יוכל אחר כך ללמוד תורה ולקיים מצוות בצורה טובה יותר.
את העובדה שמשחק הכדור הוא כמו 'כדור' – תרופה, אי אפשר עדיין להסביר לילד, אולם כך צריכה להיות הגישה (של ההורים והמחנכים) לעניין.
ודווקא כאשר ישנה ההנהגה של 'חנוך לנער על פי דרכו', ולא שוללים ממנו את הרצון לשחק בכדור, אלא פועלים, שאצל הילד עצמו יהיה הדבר לשם שמיים – או אז, 'גם כי יזקין לא יסור ממנו'.
בהמשך השיחה לומד הרבי הוראה בעבודת ה' מהמשחק, בו כל קבוצה צריכה לבעוט את הכדור – אל תוך השער של הקבוצה היריבה, כאשר הקבוצה היריבה, לא עושה 'חיים קלים'. והנמשל, או ליתר דיוק – כפי שהרבי אומר בשיחה – המקור ממנו השתלשל משחק הכדורגל – הוא העולם העגול ככדור, שניתן לכל יהודי ('גם את העולם נתן בליבם'), ועל יהודי מוטלת החובה 'להבקיע שער', כלומר להכניס את העולם לתוך 'שער המלך', כלומר, שהעולם יתנהל כפי רצון ה'.
אולם, בכדי שעבודתנו לא תהיה 'לחם חינם', מציב לנו הקב"ה יריבים, המפריעים לנו להבקיע שער, ואף מנסים לקחת את הכדור, ולהכניסו לתוך השער של 'פתחה של גיהנום'. אולם מטרת התחרות, היא לא לייאש אותנו חלילה, אלא לגלות בנו את מידת הנצח, כדי שנרצה, נתאמץ ובעזרת ה' ננצח. לא, לא באמצעות הראש, אלא דווקא עם הרגל – עם קבלת עול...
לקראת סיום השיחה אמר הרבי: "[המדובר אודות] כדורגל, אין הכוונה שהשומעים שי' ילכו להתעניין כיצד משחקים ב'פוטבאל'; מי שעושה כן – אינו אלא קטן בדיעות וטיפש שבטיפשים, שכן אם ישנה אפשרות לנצל את הזמן ללימוד תורה ולקיים מצוות, ותמורת זאת הולכים לשחק ב'כדור' – אין זו אלא טיפשות הכי גדולה!
כוונת המדובר, מכיוון שמדובר בילדים (בגיל או בדעת) שעדיין אינם מבינים את היוקר אשר ישנו בלימוד 'כסדר' [=כל הזמן] תורה, והולכים לשחק ב'כדור' – נדרש "חנוך לנער על-פי דרכו" ו"ימין מקרבת", ועל המחנכים לנצל את ה"אותיות המתאימות" וליטול את הרעיון המדובר ולהלבישו בסגנון ברור מתאים לילדים.