רשע

רשע הוא אחת משלוש הדרגות באופן התגלות הנפש האלוקית באדם. הרשע הוא מי שנפשו הבהמית גברה עליו והוא נכשל בעבירות. עניינו של הרשע (ושתי הדרגות שבו) מבואר בליקוטי אמרים - פרק י"א, כחלק מחטיבת הפרקים המתארת את מלחמת הנפשות שבאדם

רשע גמור ורשע שאינו גמור

ישנן שתי דרגות כלליות ברשעים: רשע גמור ורשע שאינו גמור.

רשע גמור (אנטי רוח)

להגדרת הרשע הזאת אין ביטוי עברי אלא רק לועזי, פירוש המילה "אנטי" הוא "נגד", כלומר, "רשע נגד רוחו", זוהי דרגת הרוע הגבוהה ביותר שבן אדם יהודי יכול להיות, במצב הרוחני הזה רוחו נמחקת והוא אינו מוגדר כיהודי על פי ההלכה, אלא רק כרשע. אין לו אפשרות להרהר בתשובה או לזכות בחיים אחרי המוות, הנפש הבהמית שולטת שליטה מוחלטת ועוזבת את הנפש האלוקית שלו לעולם.

רשע גמור

נקרא גם "רשע ורע לו", ענינו הוא שהנפש הבהמית שולטת שליטה מוחלטת על הנפש האלוקית, ואין לו הרהורי תשובה לעולם. רשע גמור הוא נקרא על שם מצבו (רשע "לגמרי"), ורשע ורע לו הוא נקרא על שם שאין בו עוד "טוב" (כל הטוב שהיה בו - הנפש האלוקית - הסתלקה ממנו ואינה מאירה בו כלל).

רשע שאינו גמור

נקרא גם "רשע וטוב לו". גם אצלו ניצחה הנפש הבהמית את האלוקית, אך אצלו הנפש האלוקית עדיין נלחמת, ומדי פעם (לעיתים קרובות או רחוקות יותר, כל אחד לפי דרגתו) יש לו הרהורי תשובה. "רשע שאינו גמור" הוא נקרא על שם מצבו (עדיין אינו רשע "לגמרי"). "רשע וטוב לו" הוא נקרא על שם שעדיין יש "טוב" בנפשו (הנפש האלוקית עדיין מאירה בו קצת), ומדי פעם מצליחה לפעול לפחות על מחשבתו (אם כי לא על הדיבור והמעשה) שיהיו לו הרהורי תשובה.