מנחם מענדל מוויטבסק
רבי מנחם מענדל מויטבסק נולד בויטבסק בשנת ת"צ (1730) בערך. אביו רבי משה היה ממקורביו של הבעש"ט ואף רבי מנחם מענדל ביקר בביתו בהיותו בן תשע.
את רוב תורתו למד מפי המגיד ממזריטש.
אישיותו התאפיינה בצניעות רבה. על כל איגרת נהג לחתום בתואר "השפל באמת", וגם על מצבתו לא הסכים שיכתבו דברי הלל, אלא רק את שמו.
בימי המגיד התגורר במינסק. לאחר פטירתו חזר לויטבסק והשתקע בהורודוקי הסמוכה, כאן ריכז סביבו אלפי חסידים ובתוכם מן הגדולים, אנשי שם, מתלמידי המגיד, ביניהם אדמו"ר הזקן.מנחם מנדל היה למעשה ובפועל לפי צוואת המגיד ראש החסידים לאחר הבעל שם טוב והמגיד עצמו.
רבה הייתה השפעתו של מרכז חסידי זה על יהדות ליטא ורוסיה הלבנה, ובימיו גדלה בהן התנועה החסידית.
אדמו"ר הזקן ורבי מנחם מנדל
אדמו"ר הזקן היה חסידו תקופה מסוימת, לאחר פטירתו של אדמו"ר הזקן. הוא שהה אצלו יחד עם ידידו, מי שהיה גם מלמדו בצעירותו, רבי יששכר בער מליובאוויטש.
כשנשאל פעם אדמו"ר הזקן על ידי ריעו רבי מנחם נחום מצ'רנוביל במה היה כוחו של רבינו, ענה לו אדה"ז: רבי מנדלי ידע את מחשבותיו של כל אדם. המשיך רמ"נ לשאול: ומה בכך? הוסיף אדה"ז: גם ידע מחשבותיו של האדם כל ימי חייו. אך גם מכך לא התפעל רבי מנחם נחום, הוסיף אדה"ז ואמר: כשר' מנדלי עבר בבית הרגיש כל מה שחשבו בבית זה מעודו, וכל מה שעתידים לחשוב בו עד עולם. ומכך נתפעל רבי מנחם נחום עד מאוד.[1]
בשנת תקל"ז נסע ר' מנחם מענדל יחד עם אדמו"ר הזקן לוילנא כדי להסביר לגאון את דבר החסידות ולהסיר חששות מלבו, אולם הגאון סירב לקבל את הבאים. ר' מנחם מענדל, ברצותו להימנע ממריבות ומלחמות, החליט לעזוב את שדה-המערכה הקשה בליטא, יחד עם אדמו"ר הזקן. באמצע הדרך חזר בו האדמור הזקן ורבי מנחם מנדל עלה לארץ יחד עם רבי אברהם מקאליסק. לפי גירסא אחרת אדה"ז ליווה אותם עד מוהילב שעל נהר דינסטר, ומשם הפליגו לקושטא, ומשם עשו דרכו לארץ ישראל.[2]
בארץ ישראל
בחודש אדר תקל"ז עלה לארץ-ישראל בראש קבוצת חסידים בת שלוש מאות איש.
הם הגיעו ארצה בה' אלול תקל"ז והתיישבו בתחילה בפקיעין . לאחר מכן עברו לצפת. בשל רדיפות ערבים ותורכים בעיר,וכן מאחר שנדחו מהקהילה הקיימת העתיקו את מושבם לעיר טבריה.
אף ביושבו בארץ-ישראל עמד ר' מנחם מענדל בקשרים מהודקים עם חסידיו בגולה על ידי שדרי"ם ואגרות.כאשר האדמור הזקן היה אוסף הכספים בחוץ לארץ עבורם .
לפני הסתלקותו ציווה לאלו שעמדו לידו לצאת מהחדר, "כי הנה ה' נצב עלי". כעבור שעה יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה. מנוחתו כבוד בבית העלמין שעל שפת ים כנרת בטבריא.
נפטר ביום ב', ר"ח אייר תקמ"ח (1788) בהשאירו את בנו-יחידו ר' משה. נקבר בבית העלמין הישן בטבריה בחלקת תלמידי הבעש"ט.
לאחר הסתלקותו בשנת תקמ"ח שלח אדמו"ר הזקן איגרת ליושבי ארץ הקודש "לנחמם בכפליים לתושיה על פטירת הרב הגאון המפורסם איש אלוקים קדוש..." המודפסת בבפרק כ"ז אגרת הקדש שבספר התניא.
בשיחת ליל שמחת-תורה תשמ"ח אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: בתקופה הראשונה אחרי הסתלקות הרב המגיד מילא הרה"ק ר' מנחם מענדל מהורודוק את מקומו בנשיאות, עד שנסע לארץ הקודש שאז נתמנה רבינו הזקן לנשיאות. וכידוע מה שכתב רבינו הזקן, שענין הנשיאות שייך להרמ"מ כו'.
ספריו
- "פרי הארץ" (קאפוסט תקע"ד),
- "פרי העץ" (ז'יטומיר תרל"ד)
- ו"לקוטי אמרים" (לבוב תרע"א).
ספר תולדותיו
"מרומם ואיש עליה", ספרו של ר' מנחם זיגלבוים הוציא לאור ספר על תולדות חייו, לאחר שהפרקים פורסמו בעיתון בית משיח
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ מגדל עוז עמ' קס קסא, בשם הגה"ח רבי ברוך מרדכי אטינגר זצ"ל רבה של בויברוסק תלמיד אדה"ז.
- ↑ אור יקרות עמ' רפח.