יתרון האור מן החושך

יתרון האור מן החשך הוא פסוק בקהלת המשמש כיסוד להרבה מיסודות תורת החסידות.

המקור

וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶךְ

— קהלת ב יג

יתרון האור הניכר מתוך החושך

המשמעות הפשוטה של הפסוק מעלה תמיהה: וכי האור יש לו יתרון על החושך? והלא הם שני הפכים גמורים, זה אור וזה חושך.

מבארת תורת החסידות: מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.

מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם.

למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב.

יתרון האור על גבי החושך

במשנת אדמו"ר הזקן מוזכר הפסוק לרוב בהקשר אחר, של עבודה: כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך שנדחה ממנו מאליו וממילא, כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וכו'] מפני החכמה שבנפש האלהית שבמוח אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלשה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל, שהם מחשבה דבור ומעשה תרי"ג מצות התורה כנ"ל.

הסיבה שמעט אור דוחה הרבה מן החושך. כי האור הוא מציאות עצמית מצד עצמו, ואילו החושך כחושך אינו מציאות עצמית, אלא שה' נותן לו כח להראות כמציאות, ולכן הוא מתבטל בפני מציאות האור בדרך ממילא.

ככל הדברים הנ"ל בגשמיות, כך הוא גם ברוחניות. הקדושה הוא בבחינת אור וחיים, ואילו הקליפה היא בבחינת חושך - העדר החיים, וכמו שכתוב "ה' אלקים אמת הוא אלקים חיים" וכן כתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע".

וכל מציאות הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה' - בהגלות ניגלות עליהם אור הקדושה, כדכתיב "כל הגוים כאין נגדו וגו'" וכתיב "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו וגו'" וכתיב "כהמס דונג מפני אש יאבדו וגו'" וכתיב "הרים כדונג נמסו".

יתרון האור היוצא מהחושך

בספר התניא מפרש אדה"ז כי "תכלית כל הצמצומים הוא כדי לברוא גוף האדם החומרי ולאכפייא לסטרא אחרא ולהיות יתרון האור מן החושך, בהעלות האדם את נפשו האלהית והחיונית ולבושיה וכל כחות הגוף כולן לה' לבדו".

על דרך זה מפרש אדמו"ר המהר"ש את הכתוב והיה במחשך מעשיהם - אלו מעשיהם של הרשעים. ביאור הענין הוא משום שיתרון האור מתוך החשך דוקא, ועל דרך מאמר הזוהר הקדוש - זכאין מריה דתיובתא דמשכין לקוב"ה בחילא יתיר (-אשריהם של בעלי התשובה שנמשכים להקב"ה בכח גדול), כמו מרקחת עושין מדבר מר דוקא מפני שהתרופה למחלה נעשית דווקא דווקא על ידי דבר שהוא מר וחריף בחוזק גדול.

וזהו שכתוב קח שני גדיי עיזים טובים הם שני שעירי יוהכ"פ, "טובים" פירשו במדרש: טוב זה יצר טוב, טוב מאד זה יצה"ר. והוא יצר הרע שאחר הבירור, כי יתרון אור מן החושך דהיינו האור היוצא ומתברר מהחושך.

וזהו המובא: "ואת עורות גדיי עיזים נתן על ידיו ועל חלקת צואריו וירח ריח בגדיו", ואמרו במדרש: אין לך ריח רע יותר משטף גדיי עיזים אלא נכנס עמו ריח ג"כ, ואיך שייך בגדיי עיזים ריח גן עדן? אלא שהוא כשמהפכין ומבררים אותם ואז יתרון האור מן החושך. וזהו ריח בגדיו - ופירשו במדרש ריח בוגדיו, ריח בגדיו הם לבושים דמעשה המצות וריח בוגדיו הם בעלי תשובה דיתרון האור מתוך החשך דוקא. דהיינו שלאחר התשובה יש תענוג אלוקי מהחושך שנתהפך לטוב יותר מהטוב בעצמו.

ראה עוד

• אור וחושך