מיץ ענבים

מיץ ענבים (נקרא גם תירוש) הוא מיץ המופק מענבים שאינו עובר תהליך תסיסה, ועל כן לא נוצר בו אלכוהול כמו ביין. מניעת תהליך התסיסה היא באמצעות פסטור (הרתחה). בימי קדם טרם המצאת הפסטור, ניתן היה לשתות מיץ ענבים בסמוך לבציר ודריכת הענבים בגת.

יש להבדיל בין מיץ ענבים המופק מענבים, למיץ בטעם ענבים שבבסיסו עשוי ממים.

בהלכה

ברכתו של מיץ הענבים לדעת רוב הדעות היא "בורא פרי הגפן", בשונה ממיצים של פירות אחרים, שברכתם "שהכל", אולם לדעת הגאונים ברכתו שהכל.

ישנן דעות שונות בהלכה לגבי השאלה האם מיץ ענבים יכול להיות תחליף ליין במצוות הטעונות כוס של ברכה.

בגמרא מובא היתר לקדש על 'יין מגיתו' שהוא למעשה מיץ ענבים שנסחט זה עתה בגת, וכך נפסק בשולחן ערוך: "יין מגתו מקדשין עליו וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ומכל מקום מצוה מן המובחר ביין ישן שהוא משובח יותר".

מיץ ענבים חייב כשרות. אם נגע הגוי לפני הבישול של המיץ, הוא נאסר מדין של יין נסך או סתם יינם.

המנהג בחב"ד

לכתחילה אין מקיימים את מצות הקידוש ומצוות שתיית ארבע כוסות במיץ ענבים, אלא צריך דווקא ביין (לגברים מעל גיל מצוות). מסופר שבליל שמיני עצרת תשל"ח, אחרי האירוע הלבבי הציעו הרופאים לרבי שיקדש על מיץ ענבים, סירב הרבי, באומרו: "קידוש מאכט מען אויף וויין" (=קידוש עושים על יין).

לחולה ששאל כיצד לקיים מצוות ד' כוסות הציע הרבי לסחוט מיץ מענבים מבושלים.

אדמו"ר הריי"צ והרבי מלך המשיח השתמשו במיץ ענבים סחוט לד' כוסות כאשר לא הצליחו להשיג יין שנעשה בהידור כרצונם.

קישורים חיצוניים

• דין מיץ ענבים לעניין קידוש וכו' התקשרות 691