ימי בין המצרים
ימי בין המצרים, שהם בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נחשבים לימי דין. דיני אבל שונים נוהגים בימים אלו, - מלבד דיני האבל הקשורים לשעה באאב ולשבוע שחל בו, - ביניהם: איסור לישא נשים, ממעטים בשמחות, וכו'.
בשנת תשל"ה יצא הרבי בקריאה, להוסיף בימי בין המצרים בלימוד התורה, תפילה, ונתינת צדקה בציבור.[1]
בשנת תשל"ו עורר הרבי ללמוד בהלכות בית הבחירה בימי בין המצרים.[2]
בשנת תשמ"ו חזר הרבי ועורר שעל כל אחד להוסיף בענינים של "ציון במשפט תפדה", דהיינו: להוסיף בלימוד התורה ובפרט בענייני בית הבחירה, ובצדקה - הוספה בצדקה יותר מכדי הרגילות.
תשעת הימים
בשנת תשל"ה עורר הרבי לערוך סיומי מסכתות בתשעת הימים, ולצרף - בימי החול - נתינה לצדקה.[3]