שעשועי המלך בעצמותו

שעשועי המלך בעצמותו הוא מקור התענוגים בעצמותו ומהותו יתברך, שנמשך למטה ומתגלה על ידי לימוד התורה.

ביאור המושג

מקור הביטוי הוא בלשון הפסוק שנאמר על התורה "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת", ובספר עמק המלך דרוש 'שעשוע המלך' (שמבאר בטעם הדבר שנקרא 'שעשוע', כי תענוג כולל רצוא ושוב, ולכן המילה שעשוע כוללת פעמיים את המילה 'שע', מלשון פניה, רצוב ושוב).

האדם נברא בדוגמת הקב"ה, ואצל האדם למטה, מבין כוחות הנפש כח התענוג הוא הכח הגבוה והנעלה ביותר, המושרש בעצם הנפש, וכך גם אצל הקב"ה, כח התענוג הוא הוא הנעלה ביותר מבין הכוחות.

בחינה זו המכונה גם 'תענוג הפשוט', נקראת בלשון הפסוק "כי עמך מקור חיים", והיא באין ערוך לכל שאר התענוגים, ואפילו התענוגים האלוקיים הנעלים ביותר כמו גן עדן העליון, והיא כלולה בבחינת טהירו עילאה.

עם זאת, אצל הנבראים למטה, התענוג נוצר אצל האדם מדבר שלא היה לו עד עתה והתווסף לו, אך אצל הקב"ה, שאין שום דבר שהוא באמת 'מחוץ' אליו - אמיתית התענוג הוא 'שעשועי המלך בעצמותו', שהוא והעתנוג שלו - הם דבר אחד, וכל שאר השעשועים שמיוחסים לקב"ה, הם תענוג מכך שמשפיע (ולא ממה שהוא 'מקבל', כפי שזה אצל הנבראים).

(התורה היא שעשועיו של המלך דווקא, ולכן דוד המלך נענש על כך שאמר 'תורתך שעשועי' ו'זמירות').

התגלות בחינה זו של התענוגים העצמיים, היא דווקא בהמשכת התורה למטה וקיומה בפועל על ידי בני ישראל, כלשון הפסוק "ושעשועי - את בני אדם", וזמן הגילוי שלה הוא בשמחת תורה ועליה מברכים 'שהחיינו' בשמחת תורה, ועיקר ההתגלות שלה יהיה לעתיד לבוא.

באופן פרטי, הטעמים שבתורה נמשכים מהתענוג העליון העצמי.

ההתבוננות בענין זה הוא היסוד ללימוד התורה, כפי שפוסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו.