כולא קמיה כלא חשיב

כוֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב היא לשון השגורה בחסידות כדי לתאר את גדלות ואחדות השם שכל הנבראים כולם, מהעליונים ביותר ועד לנחותים והגסים ביותר, לא תופסים אצלו מקום כלל.

מקור הלשון וביאורו

לאחר שנבוכדנצר הרשע נענש בשבע שנים בהן הסתובב כחיית יער, חזר לארמונו, ובספר דניאל מובאים דברי השבח בהם מתאר את גדולת השם, כשבתוך דבריו אומר: "וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִי"^[1].

חז"ל מפרשים שתיבת 'לה' היא שם עצם, המתאר את 'חירגא דיומא'^[2], הנסורת הדקה שנראית באוויר כאשר מאירה עליה בזווית מסויימת קרן אור חזקה, שלמעשה אף שהיא קיימת, אין לה שום משמעות כלפי האדם, ובדומה לכך - כלפי הקב"ה, כל הנבראים, למרות שהם קיימים, אין להם מציאות ממשית ש'תופסת מקום' אצל הקב"ה.

הפירוש השגור יותר, מקורו בספר הזהר^[3], המשנה מעט את לשון הפסוק הלשון וכותב 'וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין'^[4], ובמשמעות המובאת תדיר בחסידות, שלא מדבר רק על 'דיירי ארעא' (כלשון הפסוק), אלא על הנבראים כולם, כולל הנבראים העליונים, שכולם כאין נחשבים לפניו^[5].

בחסידות מבואר על פי ביאור זה, שדווקא אצל הנבראים העליונים יותר הביטול גדול יותר מאשר אצל הנבראים הנמוכים.

באגרת הקודש - סימן ב' מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של ביטוי זה בעבודת השם, ומדייק בלשון 'כולא קמיה דווקא כלא חשיב', כלומר שככל שהאדם יותר קרוב ויותר 'לפניו' אצל הקב"ה, הוא מרגיש יותר בביטול מוחלט וכאין ואפס (ולכן האבות הקדושים שהיו קרובים לקב"ה, הרגישו בטלים בתכלית, כמו שרואים אצל אברהם אבינו לדוגמא שאמר 'ואנכי עפר ועפר', דווקא מצד הקירוב שלו לקב"ה).

אדמו"ר הריי"צ מקשר זאת עם לימוד החסידות, הפועל באדם ביטול המרפא את כל המחלות שבעולם^[6].

ראו גם

ס'איז דאך אלץ הבל הבלים

הערות שוליים

↑ דניאל ד, לב. וראה בילקוט שמעוני על הפסוק, "וכל דארי ארעא כלא חשיבין – ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו (בקהלת בפסוק את הכל עשה יפה בעתו), האי חירגא דיומא לא שמיה שנאמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין."
↑ יומא כ, ב. וראה ברש"י שם: "והאי חירגא לא שמיה - והאי פסולת הנסורות והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש: לא שמיה - כן שמו לשון אין".
↑ הקדמת הזוהר, חלק א' יא, ב: "יִרְאָה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין".
↑ ועל דרך זה במצודת דוד על הפסוק: "וכל – דיירי כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו".
↑ וראה בראשית חכמה שער היראה בתחילתו, שהתבוננות בדבר זה 'זו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה'.
↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י' עמוד שפב.

[1] דניאל ד, לב. וראה בילקוט שמעוני על הפסוק, "וכל דארי ארעא כלא חשיבין – ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו (בקהלת בפסוק את הכל עשה יפה בעתו), האי חירגא דיומא לא שמיה שנאמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין."

[2] יומא כ, ב. וראה ברש"י שם: "והאי חירגא לא שמיה - והאי פסולת הנסורות והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש: לא שמיה - כן שמו לשון אין".

[3] הקדמת הזוהר, חלק א' יא, ב: "יִרְאָה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין".

[4] ועל דרך זה במצודת דוד על הפסוק: "וכל – דיירי כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו".

[5] וראה בראשית חכמה שער היראה בתחילתו, שהתבוננות בדבר זה 'זו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה'.

[6] אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י' עמוד שפב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]