יגיעה
יגיעה היא דרך מוכרחת להצלחה בעבודת השם.
במקורות חז"ל
חז"ל קבעו בגמרא, שבכל מה שנוגע לעבודת השם "אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן'. 'לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן'. 'יגעתי ומצאתי - תאמן'"[1]. זאת בשונה ממה שקשור לעניני מסחר ומשא ומתן - שההצלחה תלויה בסייעתא דשמיא וכמה שאדם יתאמץ - זה לא בהכרח ישפיע על הצלחתו[2].
כך גם מסבירים מפרשי המשנה את דברי חז"ל בפרקי אבות "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא"[3], שמה שנחקק באדם מהלימוד זה דווקא מה שטרח ועמל על לימודו מתוך יגיעה, אבל מה שקורא ולומד מתוך תענוג ומנוחה אין בזה לא קיום ולא תועלת[4].
היגיעה לא חייבת להתבטא במאמץ שכלי, אלא כל מאמץ ויגיעה לצורך הלימוד[5].
בתורת החסידות
ההצלחה הן בלימוד התורה והן בעבודת התפילה והן בהפצת המעיינות, תלויה דווקא ביגיעה.
כאשר הצדיק רבי שלמה מקרלין ביקש לקבוע את מקומו בבישנקוביץ בשטח עליו הופקד אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הזקן התנה זאת בשלושה תנאים, ביניהם, שיקבע בין מקושריו את חובת היגיעה בצבאות השם[6].
כאשר תיקן את הרבי את אמירת י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל, הכוללים נקודות עיקריות בחינוך החסידי כלל בהם גם את דברי חז"ל במסכת מגילה 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין, יגעתי ומצאתי - תאמין'.
חשבתי על הכיוון של פרק ט"ו בתניא (אולי גם ל'), אגרת הקודש סי' יב. אבל אני בטוח שזה רק קצה הקרחון, ואפשר יהיה לשרטט את מפת הערך רק אחר עבודת מחקר על הנושא בחסידות כולה, שאין הזמ"ג, ולכן איני יודע לפרט ברמת כותרות, ועל כך שאלתי ובקשתי... -- קרייזי אבאוט משיח • מביאים אותו ביחד - 15:55, י' באב ה'תשפ"א