דברי סופרים
"דברי סופרים" הוא כינוי למצוות, הלכות, סייגים, גזרות ועניינים שחידשו חז"ל במהלך הדורות.
החיוב לשמוע לדברי סופרים ולקבלם הוא מהפסוק "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" [1], כלומר- מצווה לשמוע לתורות והמשפטים שיתחדשו במהלך הדורות ע"פ הצדיקים האמתיים.
הביטוי "דברי סופרים" נפוץ בעיקר במאמרי חז"ל העוסקים בחשיבות התורה שבכתב כגון: "חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה", וכן : "חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה".
מקור הביטוי
במסכת עבודה זרה[2] כתוב: מאי כי טובים דודיך מיין? כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה.
מקור נוסף לביטוי "דברי סופרים" הינו במסכת עירובין[3] ושם כתוב "דרש רבא מאי דכתיב[4] ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו' בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה".
פירוש: שאל רבא בדרשתו מהו פירוש הפסוק[5] "ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ"? וענה רבא שפירוש הפסוק הוא אזהרה לעם ישראל להיזהר (הפירוש הפשוט הוא להיזהר מלזלזל ח"ו בד"ס, שהרי עם כל חשיבותם אין לד"ס יותר חשיבות מאשר לדברי התורה, מה גם ש"ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא".) בדברי סופרים יותר משיש להיזהר בדברי תורה משום שלא כל עבירה על איסור דאורייתא ישנו חיוב מיתה, מה שאין כן באיסור דרבנן שישנו חיוב מיתה הנלמד מהפסוק (קהלת י) "ופורץ גדר ישכנו נחש"."
דוגמאות לדברים שהינם "דברי סופרים"
"דברי סופרים" הם בעיקרון כל מצווה או הלכה (או גזירה וכדומה) שאינה כתובה במפורש בתורה שבכתב, ישנם גם דברים שאינם כתובים במפורש במקרא אך חז"ל למדו מהפסוק את ההלכה בדרך רמז (כלומר חז"ל לימדו כי בפסוק הזה רמז הקב"ה שההלכה צריכה להיות כך וכך, כדרך התושב"ע.), דבר זה נקרא בשם "אסמכתא", וכן בשם "דברי סופרים".
דוגמאות לדברים שהינם "דברי סופרים":
- מצוות קריאת מגילה בפורים, הינה חידוש שהתחדש בימי מרדכי ואסתר, ואינו כתוב במפורש בחומש. אך אעפ"כ אנו מברכים בקריאת המגילה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" אע"פ שהקב"ה לא ציווה אותנו בשום מקום לשמוע מגילה, הוא כן ציווה עלינו לשמוע לדברי חכמים (כנ"ל).
- הרחקה והפרדה בין בשר וחלב. אמנם שאין ציווי מפורש בתורה להמתין בין אכילת בשר לחלב, ובטח שלא לייחד סט כלים נפרד, למדו חז"ל עניינים רבים מייתור הפסוקים (שנכתבו שלוש פעמים) וכן חידשו דינים נוספים בנושא (ואין כאן המקום) ע"מ להיזהר ולהישמר מאיסור אכילת בשר וחלב, ותקנות וגדרים אלו הינם חיוב ממשי וממילא מוייבים אנו לשמוע בקולם.