אור ושפע
אור ושפע
זהו נושא יסודי מאוד בחסידות, שע"י הבנתו לאשורה, והבנת החילוק בין שניהם אפשר להבין ריבוי חידושים המובאים בחסידות בנושאים שונים.
בהגדרה הבסיסית
בכתבי הקבלה, אנחנו מוצאים בדרך כלל שימוש במונח 'אור' כדי לתאר את ה'אנרגיה' והחיות האלוקית שמחיה את העולמות.
לעומת זאת, בכתבי החוקרים, משתמשים במונח שפע. מה ההבדל?
אור מבטא דרך שהאדם, למשל, יוצא מעצמו ומתגלה לזולת, באופן שהזולת לא תופס את פנימיותו ומהותו, אלא רק את חיצוניותו. כמו למשל אור השמש שמתפשט מהשמש
, ע"י האור א"א לתפוס את מהותה של השמש עצמה.
אמנם ע"י האור אפשר לקבל ידיעה בתכונות של המאור. למשל ע"י האור של השמש יודעים שהשמש זה גוף חם ומאיר, וזה כי התכונות החיצוניות של המאור עוברות לאור בגלל שהאור דבוק במאור. כלומר כשרואים אור רואים שהוא מגיע ממאור מסוים, ורואים גם את התכונות של המאור.
לעומת זאת 'שפע' מבטא אופן אחר. האדם יוצא מעצמו ומתגלה, אך הדבר שהוא יוצר לא מגלה את המשפיע. כשרואים השפעה לא רואים שהיא מושפעת מאיפשהו. היא נראית מסתדרת לבד.
אך לעומת אור, השפע מבטא את הפנימיות של המשפיע.
מה ההסבר לכך? לכל אדם יש כוחות שהוא משתמש בהם ביום יום. כוחות גלויים. ויש את ה'עצם' שלו. עצם זה שהוא קיים כמציאות נפרדת. זה הרובד הכי עמוק בבן אדם [1]. ואת זה המשפיע מכניס בשפע. כמו שהמשפיע חי בפני עצמו, כך המושפע חי בפני עצמו.
פרטים בהבדל בין אור לשפע
- אור זה רק הארה, הוא לא משמעותי לגבי המשפיע ולא מכיל את עצמיותו ופנימיותו, לעומת שפע, שהמשפיע מכניס פה משהו עצמי משלו.
- כדי להאיר אור, לא צריך להתייגע, זה מגיע בלי מאמץ, בדרך ממילא. (וזה נובע מהיותו חיצוני) לעומת שפע, שהשפעה דורשת יגיעה.
- אין למאור אפשרות לא להאיר. (כנ"ל שזה בא ממילא בלי בחירה). למשפיע יש בחירה האם להשקיע בדבר ולהשפיע אותו, או לא.
דוגמאות לאור
כמו שאמרנו, אור השמש. בדרך אפשר נוכל להביא דוגמה מתמונה. בתמונה רואים דמות אדם שלימה, ואם התמונה ברזולוציה גבוהה רואים זאת היטב. אך שום דבר מהפנימיות של המצולם לא משתקף בתמונה. רק חיצוניותו, תווי פניו החיצוניים.
דוגמאות לשפע
לימוד עניין שכלי מובא פעמים רבות כדוגמה לשפע. כשאנו רואים דבר שכל כתוב, אין אנו מזהים בהכרח את הכותב, ואין אנו יודעים דבר על תכונותיו. אך לאמיתו של הדבר המהות של הכותב נכנסה לשכל זה, ולכן כדי ללמד משהו חדש צריך המורה להתייגע רבות, הן כדי להתאים את העניין לשומעים, והן כדי לוודא שהם אכן יקלטו זאת.
[2]
כן מובא דוגמה לשפע מלשפוך מים ממקום אחד למקום אחר, שהמהות של המים פה, עוברים לשם.
סיכום: הבדלים בין אור לשפע
| אור | שפע |
|---|---|
| הארה בעלמא | מהות דבר |
| מאיר בדרך ממילא | דורש מאמץ |
| מגלה את המאור | לא מגלה את המשפיע |
| לא בוחר האם להאיר | בוחר האם להשפיע |
==== בהבדל בין תורה לנשמות ==== [3]
הקב"ה אומר על כל יהודי "בני בכורי ישראל". כן כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם". כידוע שבן מגיע מהעצם והפנימיות של האב, מקום יותר נעלה אפילו מהכחות הגלויים של האב [4]. יוצא שיהודי מגיע מהעצמיות והפנימיות של הבורא.
ואילו תורה זה מגיע ממקום פחות גבוה, כמו שכתוב שאורייתא (התורה) - מחכמה נפקת (מגיעה), כלומר מהרובד הגלוי של חכמה.
אם כן אינו מובן, איך ייתכן שכשאנו מסתכלים בעולמנו, יכול להיות מציאות של יהודי שנראה לא מחובר בגלוי למקורו - לאלוקות, ואילו התורה איפה שלא תהיה, היא מאירה ומגלה את הקשר לנותן התורה? הרי יהודי יותר גבוה מהתורה.
ומובא ההסבר לכך - שיהודי ותורה זה כמו אור ושפע. האור - איפה שלא יהיה הוא מגלה את המאור. רואים בגילוי שיש פה מקור. לעומת שפע שהפך להיות מציאות קיימת בפני עצמה.
אבל האמת היא - שבשפע מתגלה הכוח הנעלם והפנימי ביותר של המשפיע. לעומת אור שהוא חיצוני בלבד.
ראו גם
לקריאה נוספת
זאת חוקת בהמשך תרס"ו. שופטים בהמשך תער"ב. כי עמך ת"ש.
הערות שוליים
- ↑ וזה החידוש ביום הולדת, למרות שהיה עובר שלם גם לפני, שהאדם הפך למציאות שקיימת בזכות עצמה, ללא חיבור תמידי לאימו
- ↑ כשאנו אומרים שלשם ביצוע דבר מסוים צרים מאמץ, זאת אומרת שצריך להכניס פה משהו פנימי. (כידוע שדיבור שהוא חיצוני לגמרי לא דורש מאמץ לעומת ניפוח, שדורש מאמץ כי "מאן דנפח מתוכיה נפח".)
- ↑ ראה באריכות אז ישיר, עוטה אור, רבי אומר ת"ש. שיחת כי תבוא תנש"א
- ↑ שלכן גם אם לאב חסר בכוחות הגלויים - כגון אם האב עיוור רח"ל, הבן יכול לראות. כי הבן מגיע ממקום מאוד עמוק, ששם הכל מושלם