אני (אדם)

המושג אני במבט החסידות, הוא היסוד והשורש לרבים מן המידות הרעות שבעולם, לדוגמא גאווה: מדוע אני מתגאה? כיוון שאני הרי משהו, וכיוון שאני הוא משהו, הרי אני גם כועס אם פגעו בכבודי.

האני הוא החשוב לאדם יותר מכל, נניח, אם לחברו כואב הראש ולו כואב הרגל, הרי שכאב הרגל מציק לו יותר מכאב הראש, כי כאב הרגל הינו כאב הרגל שלו וכאב הראש הוא של חברו.

שבירת האני

ונשאלת השאלה כיצד אפשר לשבור את האני? הרי ה"אני" הוא עצם (של הנפש הבהמית), ועצם הרי אי אפשר לשבור?

התשובה היא, שכאשר משליטים את ה"עצם" השני, העצם הרוחני- העצם של הנפש אלוקית על הבהמית, אזי העצם הבהמי נשבר ומה ששולט הוא העצם הרוחני.

וכיצד מגלים עצם זה? על ידי לימוד פנימיות התורה, מגלים את העצם הזה.

ראו גם

• פניני התניא - הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, חלק א' עמ' 20-23.