צבע
צבע הוא הגוון של חפץ מסויים, ויכול להעיד גם על אופיו של הדבר.
בהלכה
ישנם תשמישי קדושה רבים, הנדרשים להיות בצבע מסויים ולא אחרת:
- רצועות התפלין, הלכה למשה מסיני, שיהיו דוקא שחורים[1].
- ציצית, לכתחילה צריך שיהיה חוט אחד של תכלת.
- פרה אדומה, צריכה להיות אדומה תמימה ללא אף חוט אחד שחור.
תוכן הצבעים
הצבע יכול לבטאות את אופיו של העצם. לדוגמה, כשרואים פרי בצבע ירוק, יודעים שהוא חמוץ.
לכל מדה וספירה, יש צבע שמבטא אותה[2]:
לבן מורה על מדת החסד, שהיא האהבה המסותרת העצמית שבלב כל יהודי. ובדומה אליה הוא הצבע לבן, שבשונה משאר צבעים, הוא צבע עצמי שאינו מורכב מכמה גוונים.
אדום מורה על מדת הגבורה, שהיא מדה עזה כמו הצבע אדום.
ירוק הוא מדת התפארת - רחמים, שהוא הממוצע, בין שני המדות וצבעים ההפכיים. (מצד אחד הרחמים הם בהתגברות - גבורה, ומצד שני הוא באהבה - חסד.
התכללות הצבעים
כמו שיופי בגשמיות הוא התכללות של כמה צבעים ביחד; כך היופי של נשמות ישראל[2]. שבשביל שהעבודה תהיה בבחינ ת יופי, לא מספיק שתהיה רק בקו אחד של עבודה (אהבה או יראה, אלא צריך לעבוד גם בקו שהוא היפך טבעו.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ שולחן ערוך אדהז הלכות תפלין לב ס
- ↑ 2.0 2.1 על פי ליקוטי תורה שיר השירים יד א