יעקב משה אסיסקוביץ

הרב יעקב משה אסיסקוביץ (קזרנובסקי) (י"ח אלול תרי"ח-ז' אדר תש"ז) היה מראשי הישוב החב"די ביפו, ומחשובי העסקנים המקומיים, עסקן רב פעלים שהיה חתום על שורה של פעולות ויוזמות רבות השפעה, איש חסד וירא שמים ששמו התפרסם לתהילה בפי כל תושבי האזור.

תולדות חיים

נולד בליובאוויטש שברוסיה הלבנה בי"ח אלול תרי"ח לאביו ר' שלום קזרנובסקי, כנין לרבי יעקב כולי סלונים והרבנית מנוחה רחל סלונים בת אדמו"ר האמצעי.

בשנת תרכ"א עלה אביו עם משפחתו בהוראת אדמו"ר הצמח צדק, במטרה להגדיל את הישוב החב"די בחברון. במשך כל המסע מיפו לחברון (שהוארך דרך עזה כדי לא לעורר את חמת ערביי ירושלים), הונח עם אחיו ואחיותיו בארגזים התלויים מצידי הגמלים.

בשנות ילדותו למד בחיידר בחברון, ואחרי פטירת אמו למד בירושלים בחיידר של ר' יצחק זאב מיאדלה, ולאחר מכן בישיבתו של הגאון ר' מאיר אורבאך מקאליש בעל ה'אמרי בינה'.

בשל התנכלויות השלטונות הטורקיים שרצו לגרשו מהארץ בשל היותו עולה בלתי חוקי, החליף את שם משפחתו לאחר שהשיג פספורט של יהודי נתין אנגליה בשם אסיסקוביץ.

בהגיעו לגיל חתונה, נשא לאשה את מרת חיה טשרנא רייזא בת ר' יצחק שמרלינג, נכדתו של ר' חיים שמרלינג, חסיד חב"ד שהיה מראשוני הישוב האשכנזי ביפו, ובעקבות הנישואין התיישב גם הוא ביפו, ולצורך פרנסתו שימש כפקיד במפעל לזכוכית, ומאוחר יותר נכנס בשותפות עם חותנו בסוכנות למכירות סיטונאיות לחנויות מכולת.

פעילות ציבורית

ייסד יחד עם סב אשתו את בית התפילה החב"די ביפו, שהיה בית הכנסת הראשון של עדות אשכנז בעיר.

גם בשנים שלאחר מכן המשיך לסייע לסב-אשתו ביסוד הועד המאוחד של קהלת יפו, ושימש כדובר הוועד, היה שותף לייסוד בית הרפואה "שער ציון", יסוד לשכת "אחוה" (בשנת תרנ"ח), בהקמת שכונת "שערי אחוה", יסוד החברה קדישא לאשכנזים (בה שימש כיושב ראש במשך למעלה מ-50 שנה, ופעל לרכישת אדמת בית הקברות בתל אביב בעת מגפת החולירע בשנת תרס"ג, ומאוחר יותר ברכישת אדמת בית הקברות החדש בנחלת יצחק.

כמו כן היה מהמיסדים וחבר הועד הראשון של בית הכנסת אורחים בנוה שלום (בשנת תרס"ה), וממיסדי "גמילות חסדים הכללית" ביפו.

סייע לחקלאים רבים בהלוואות כספים משמעותיות ללא ריבית, ובשל כך, כאשר גורש עם משפחתו בחודש ניסן תרע"ז מיפו בזמן מלחמת העולם הראשונה קיבלוהו החקלאים תושבי עקרון להתגורר אצלם, ודאגו לו בכבוד גדול עד סוף המלחמה.

נודע בכל האזור כאיש צדק ורודף שלום, ושימש בשל כך כבורר במחלוקות וסכסוכים שדעתו היתה מקובל על כל הצדדים, ואף ערביי האזור היו ניגשים אליו שיכריע ביניהם, כיבדו אותו ושמעו לעצותיו.

נהג להעניק לילדים מטבעות כסף כדי לעודד אותם לענות "אמן" ולחבב עליהם את ההליכה לבית הכנסת.

נפטר בשיבה טובה בתל אביב בז' אדר תש"ז בגיל 89.

משפחתו

• בנו, מאיר זלמן
• בתו, מרת פרומה מלכה אשת מנחם מנדל ריבלין
• בנו, שלום
• בנו, חיים שמואל
• בתו, מרת מנוחה רחל אשת משה כהן