אזוב
האזוב הוא הקטן שבצמחים לעומת הארז שהוא הגדול שבצומח[1]. ושניהם רומזים לבחינת המדות שבאצילות, בחינת ז"א.
כי בבחינת המדות קיימת צמיחה מקטנות לגדלות (לעומת אותיות הדיבור שהוא בבחינת דומם).
האזוב הגדל בקיר הוא הנמוך מכל האילנות, והוא רומז לקטנות המדות שהיא "טיפת היסוד", היינו, ההשפעה הבאה מבחינת היסוד אל תוך הנבראים, שהיא בבחינת "טיפה" - הארה בעלמא.
שימושיו
האזוב משמש כחלק מטהרת המצורע[2], כמו גם לטהרה מטומאת מת[3], לשרפתו יחד עם הפרה אדומה[4]
בקיום המצוות
בפסח מצרים, צוו ישראל לתת מן דם הפסח על המשקוף ועל מזוזות הפתח באמצעות האזוב.
גם טהרת המצורע היא על ידי האזוב. הטעם לזה שהמצורע צריך ליקח מן עץ האזוב הוא, כדי ללמדו שצריך להיות בשפלות ולא בהתנשאות.
מקורות לעיון:
- תורה אור מד. ב', לקוטי תורה במדבר נז. ג' ס. ד'.
הערות שוליים
- ↑ כך גם בגמרא, מובאת ההשוואה בין ארז לאזוב:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
כפילות פרמטרים [ תוכן ]
, מסכת מועד קטן דף כ"ה עמוד ב'אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר?
- ↑ חומש ויקרא פרק י"ד פסוק י"ד
- ↑ חומש במדבר פרק י"ט פסוק י"ח
- ↑ חומש במדבר פרק י"ט פסוק ו'