קמץ אלף א

בלימוד

כאשר לומדים עם ילדים את אותיות האל"ף בי"ת, הורה הרבי שצריך ללמוד כפי הנהוג בקהילות ישראל לאורך הדורות, ללמדם קודם את הניקוד (קמץ), לאחר מכן את צורת האות (א) ולבסוף שניהם יחדיו.

הרבי מסביר, שדוקא בצורה כזו תיחקק אצל הילדים קדושת התורה, שיש קדושה גם באותיות והנקודות כשלעצמם, גם אם לא מבינים את התוכן שלהם..

וכך הסביראדמו"ר הריי"צ:

קבלה בידינו מהוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים אשר קבלו איש מפי איש מדור דור עד דורם של הקדמונים בטעם התחלת הלימוד עם תינוקות של בית רבן באות א' בניקוד קמץ בסגנון כזה קמץ אלף א שהוא לזיכרון מעמד הר סיני אשר הקב"ה פתח בדיבור הראשון באות א' בניקוד קמץ, זאת אומרת אשר הכנסת הילד לחדר הוא מתן תורה, וכמבואר באחד מספרי הראשונים. כמה מן הקדושה באמונה טהורה נקבעת בלבו של הילד ביודעו אשר הכנסתו לחיידר הוא מתן תורה פרטית שלו דכשם שבמתן תורה נהיו כל זרע אברהם ליהודים והקב"ה פתח בדבורו הראשון באות א' קמוצה קמץ אלף א כן בהיכנסו לחיידר במתן תורה הפרטית שלו הנה הוא נעשה יהודי ופותחין ללמוד עמו אות הראשונה בניקוד קמץ אלף א.
הדיעה - שהכניסה לחדר הוא מתן תורה שלו הפרטית - והדבור - בקריאת האותיות בנקודתן 'קמץ אלף א', 'קמץ בית ב', וכן כולם, מעוררים את נשמת הילד ועושים אותו ליהודי גמור המסור ונתון לחי העולמים.

הניגון

לעיתים לאחר התוועדות ממושכת בסיומו של לילה, מגיעים למסקנה שצריכים להתחיל הכל מחדש. ואז פוצחים בניגון שמבטא יותר מהכל את ההתחלה מחדש:

"קמץ אלף אָ, קמץ בית בָּ, קמץ גימל גָ, קמץ דלית דָ".

- המנגינה לקוחה מהניגון על הסלע הך.

ראו גם

• אויפן פריפעטשיק (ניגון)