מלאכת מבעיר
מלאכת מבעיר היא אחת ממלאכות שבת שהיו במשכן בשלבי התכת זהב כסף ונחושת לצורך יצירת כלי המשכן.
בפסוק
בפרשת תרומה נכתב[1]: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
זו היא המלאכה היחידה שנכתבה בתורה בפירוש למרות היותה בלאו הכי אחת מל"ט מלאכות שבת מצד היותה במעשה המשכן, ונחלקו אם לחלק יוצאת (כלומר לגלות כי כל פעולה מחייבת עונש וקרבן חטאת בנפרד) או ללאו יוצאת (לומר כי עונשה קל יותר ואינו בסקילה)[2].
בזוהר הקדוש
בזוהר הקדוש דרש את איסור זה לגבי איסור כעס[3]:
זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ לִבָּא, דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן עֲצִיבוּ דִטְחוֹל, וְכַעַס דְּמָרָה דְאִיהוּ נוּרָא דְגֵיהִנָּם, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם
בהלכה
גזירות רבות גזרו חז"ל בגזירה שמא יבואו לידי איסור מבעיר, כמו איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל (שמא יטמין ברמץ), איסור השהית אוכל על האש כשלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, איסור הבערת עצים כשאין השלהבת עולה מאליה[4], איסור לקרות לאור הנר שמא יטה.
בחסידות
ענין האש השורה על הפתילה, מורה על המשכת האור א"ס בכלים, שהרי טבע האור העליון להתעלות ולחזור לשרשו כטבע האש, ועל ידי הכלים דאצילות דהיינו על ידי מצוות מעשים טובים האור העליון שורה ומתגלה בעולמות, והוזהרנו לא תבערו אש בכל מושבותיכם דהיינו בבי"ע שהם עולמות הפירוד -, ששם לא שייך ליחד כלים גשמיים להשראת האור העליון, כי דוקא באצילות שנאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד יש בכוח הכלים להיות בטלים לגמרי לאור ולא לעשות פירוד, אבל בבי"ע אסור לעשות כן, ורק בבית המקדש הותר לעשות כן משום ששם מתגלה אור האצילות (כי עתיק דבריאה שהוא מלכות דאצילות מתגלה בבית המקדש) ולכן הותר להבעיר אש במנורה דבית המקדש ביום השבת[5].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==