ישראל דב בער מווילעדניק (בעל שארית ישראל)

דף שער ספרו שארית ישראל - מהדורה ראשונה

הצדיק מווילעדניק (תקמ"ח-תקמ"ט - תר"ט) כיהן באדמו"רות בעיירה ווילעדניק, תלמידו המובהק של ר' מרדכי מטשרנוביל והיווה מקור משיכה מסויים לחסידי חב"ד, חיבר את הספר שארית ישראל, ספר שהיה מקובל גם אצל חסידי חב"ד .

תולדותיו

בגיל ארבע - חמש, התייתם מאביו, ובגיל תשע - עשר, אמו נפלה גם למשכב, ורגעים אחדים לפני פטירתה ביקשה מבנה ספר כל שהו, אף שלא ידעה עברית, ופתחה אותו והחלה לבכות ולהתחנן לפני ה' שבנה יצא ירא שמים.

כבר מילדותו היה נקרא ה"עילוי מקאטלענע" על שם מקום הולדתו, נסע פעם אחת לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, והשתתף בדרשת השבת שלו, במהלך הדרשה הפריע לרבי לוי יצחק בקושיות שונות, ורבי לוי יצחק גילה מורת רוח בעקבות זה, לאחר מכן נסע וניהיה לתלמידו של רבי מרדכי מטשרנוביל, אשר גם יעת לו לנהוג במנהגים משונים, שיראו כמוזרים על ידי הרואים.

את חצרו בעיירה ווילעדניק פתח עוד בחיי רבו, רבי מרדכי מטשרנוביל ואף היה נוסע אליו יחד עם חסידיו. שמו התפרסם בכל האזור כבעל מופת וצדיק גדול, אך יחד עם זאת היה ידוע בהנהגותיו המשונות, ואף סגולותיו אשר היה נותן היו משונים, כגון בישול זרדי מטאטא עבור חשוכי בנים, שתיית מים הנוטפים מפי הסוסים בעת שתייתם, שפיכת ספל מים על אישה, לזרעא חי וקיימא וכו'.

עם ליובאויטש

קשר מיוחד היה בין חסידי חב"ד לבין האדמו"ר, הרבי הצמח צדק כיבדו מאד, ואף שלח אליו פעם עגונה, בכדי שיגלה לה על פי רוח הקודש היכן נמצא בעלה, כמו כן פעם התבטאו בפניו של הצמח צדק, על הרבי מווליעדניק, שהוא אינו למדן אך בכל זאת בעל רוח הקודש, ומיד מחה הרבי ואמר, לא! לא! הוא גאון.

סיפורים רבים משקפים, את הקשר שהיה בין חסידי חב"ד לחצר ה"ווילענדקית", אולי מיקומה של החצר היתה סמוכה לליובאויטש, או אולי בגלל הדרך והשיטה המיוחדת שלו, לאחר פטירת ר' אהרון מסטרשלא חלק מחסידיו עברו לאדמו"ר האמצעי וחלק לא מבוטל עברו והתקשרו לאדמו"ר מווילעדניק.

מסופר שבמהלכה של סעודת שבת בחצר הווילעדנקית הגישו לפני הרבי מגש עם שני דגים גדולים, ומיד פתח הרבי וסיפר, יודעים אתם איך הגיעו דגים אלו לכאן?, שני דגים שטו בנהר הגדול, ודג אחד פנה לשני ושאלו להיכן אתה שט? ענהו הדג לליובאויטש, ולהיכן אתה שאל הדג, לווילעדניק ענה הדג השני, אולי תבוא איתי גם לווילעדניק הציע הגד, ואכן הוא השתכנע וכך הגיעו שנהם לפה, ובדבריו רמז לחסיד חב"ד שנכח בטיש.

סיפור זה מבטא את המשיכה המסויימת שהיתה לכמה וכמה חסידי חב"ד אליו, ואף הגיעו לביקורים אצלו.

ספרו שארית ישראל

אמרותיו ודרושיו היו נשגבים ופעמים גם משונים, בסגנון חסידות פולין, מסופר שפעם בעת נוכחות כמה חסידי חב"ד בזמן אמירת חסידות שלו, ישבו וכתבו את דבריו, וכשראה זאת, גער בהם שיפסיקו, ואמר שאפילו המלאכים העליונים אינם תופסים את דבריו, ואפילו הוא בעצמו אינו יודע מה ידבר רגע לפני. לפועל נכתבו הדברים ונסדרו והודפסו לראשונה בלבוב בשנת תרכ"ה.