בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון
בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון הוא בית הכנסת החב"די העתיק ביותר בארץ הקודש, ואולי בעולם כולו. הוא נקנה מכספו של אדמו"ר האמצעי.
בעיתון ‘הצבי' מיום ט' באייר תרמ"ה, כותב הרב סלימן מני, רב עדת הספרדים בחברון ש"הספרדים נתנו להם בית הכנסת הקטנה אשר עד עתה הוא תחת ידם".
כאשר עלו חסידי חב"ד לחברון בשנת תקפ"ג, קנה האדמו"ר האמצעי חדר או שניים מחדריו של בית הכנסת הספרדי ‘אברהם אבינו', והקצום לבית הכנסת מיוחד עבור חסידי חב"ד. לאחר התרחבותה של הקהילה החב"דית, הוקם בית כנסת נוסף שנקרא לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק בשם בית מנחם.
חשיבות רבה נודעה לבית הכנסת אברהם אבינו. במשך דורות רבים התקיימו בו מנייני תפילה, שיעורי תורה וחסידות.
לאחר שחרורה של חברון בשנת תשכ"ז, חודש בית הכנסת על-ידי פרופ' בן ציון טבגר. זקני חברון הצביעו על המיקום המדויק של בית הכנסת החב"די. גם הגאון הרב שלמה זלמן אוירבעך ז"ל, בבואו לחברון, הצביע מיד על המקום בו שכן "בית הכנסת אברהם אבינו האשכנזי", כפי שכונה בזמנו.
כאשר הרב משה לוינגר, אבי הישוב היהודי בחברון, נכנס ל'יחידות' אצל הרבי בחודש ניסן תשמ"א, אמר לו הרבי בנוגע לקניית בית רומנו: "תקחו את הבית שלנו כמו שלקחתם את ‘בית הדסה' ובית הכנסת ‘אברהם אבינו', זה דבר חשוב".
ההתחדשות המעשית של המקום על ידי חב"ד החלה על ידי הרב יצחק פייביש גינזבורג. הוא הקים שם כולל ללימוד חסידות, ובמשך שנים רבות למדו בו שיעורי חסידות. על פי הוראת הרבי לרב גינזבורג, נקרא המקום "בית הכנסת מנוחה רחל", על שם בתו של האדמו"ר האמצעי שהתגוררה בחברון והיתה מהדמויות הבולטות בה.
רבותינו נשיאנו ייחסו חשיבות מיוחדת למקום, ובהתוועדות ט-י כסלו תש"מ, התעכב הרבי על המקום הזה, ואמר שכאשר היו תחת שלטון הצאר והיהודים היו בדוחק גדול של פרנסה, גבה האדמו"ר האמצעי כסף מיהודים, גם עניים, ובכסף זה ציווה לקנות שטחים בעיר האבות חברון.
למרות קדושתו וחשיבותו ההיסטורית של המקום, לא היה מי שלקח על עצמו את היוזמה לפאר ולרומם את המקום, הן ויזואלית והן מהותית. שליח הרבי בחברון, הרב דני כהן החליט בשנת תשס"ד לשפץ את בית הכנסת ולהופכו לאבן פנינה בחברון שתמשוך אליה את רבבות התיירים.