עשרה מאמרות

כאשר נברא העולם, אמר הקב"ה עשרה מאמרות ובהן ברא את העולם מאין ליש. והן נמצאות תמיד בתוך הבריאה להוותה. והן גם כןמתחדשים כל הזמן.

עשרה מאמרות אלו הן עשר הספירות שבעולם האצילות.

הוויה תמידית בכל רגע

עשרה מאמרות אלו מחדשים את העולמות בכל רגע מחדש ומהווים אותו מאין ליש, כי אילו היו מפסיקים להוות את העולם אפילו לרגע אחד, הרי שכל העולם היה חוזר להיות אין - המאמרות כפי שהן באצילות קודם אמריתן, ואפס - כפי שהן בכתר - שהוא ביטול גדול יותר.

משל האבן

מובא על כך משל: לאדם הזורק אבן, שברגע שיגמר הכח הזורק את האבן היא תיפול. ולכן צריך להוות את העולם כל הזמן, בשביל שלא יפסיק.

כלומר, הבריאה היא חידוש, ואילולי היה הקב"ה בורא את העולם הרי זה מופרך שיברא, ובכל רגע שנברא הרי זהו חידוש. וכמו האבן שמופרך שתהיה באוויר, ואע"פ שכעת עפה, הרי ברגע שיגמר הכח מיד תיפול.

קריעת ים סוף

בקריעת ים סוף הקב"ה היה צריך שהרוח קדים תנשוב כל הלילה בכדי שתהיה יבשה. ומבאר על כך אדמו"ר הזקן: כי כפי שהקריעה שהיתה בכוחו של הקב"ה שיכל להפוך לרגע את המים, ומכל מקום, היתה באופן שנקרע בכל רגע מחדש. כך גם בריאת העולמות היא באופן שנבראים בכל רגע מחדש.

חידוש המאמרות

בחסידות מובא, שלא רק שהמאמרות מהווים בכל רגע את העולם מחדש. אלא הם בעצמם גם כןמתחדשים ממקורם. וכמ"ש "המחדש בטובו בכל יום תמיד". ובאם רק המאמרות מהווים את העולמות מחדש כל הזמן, הרי אין זה שהקב"ה מחדש, אלא שהמאמרות מחדשים?

אלא המאמרות בעצמם מתחדשים בכל יום ממקורם שהוא "אומרם" בכל יום מחדש, אך האמריה היא באופן של "ודבר אלקנו יקום לעולם", כלומר, שהדיבור של רגע זה הוא בדומה ממש לדיבור הקודם וכו'. ומ"מ זה נקרא חידוש אף שלכאו' "חידוש תמידי אינו חידוש"? כיון ש:

רצון הוא אחד מכוחות הנפש המקיפים. הוא אינו מתלבש באיבר מסויים אך הוא דוחף את כל האיברים לעשות. וברגע שמפסיק לרצות, מיד בטל המעשה. וזאת כיון שהגוף מעצמו אינו חפץ בעשיה זו, ורק הרצון דוחפו וברגע שמפסיק אין מה שיגרום לו שוב לעשות. והיינו מפני שהרצון הוא באופן של יש מאין.

אותו הדבר הוא בבריאת העולם, שהיתה בדרך של יש מאין, ובאופן כזה, צריך שהאין יהווה כל הזמן את היש, וידחפנו, שכן אם "כח הרצון" מפסיק לרצות שוב אין ה"רצון" פועל. וכך אם מפסיק לומר את המאמר, שוב אינו פועל.