אחדות והתחלקות

כתוב: "ה' אלקינו – ה' אחד". אלקות היא אחדות, לעומת העולם שמורכב מאין סוף פרטים שונים ומתחלקים. לכן הקדושה היא מקור הביטול והאחדות, ובקליפה יש ישות ופירוד לבבות.

גם בקדושה, כל דבר שירד לעולם הוא נמצא (יחסית) במצב של פירוד. וככל שעולים מלמטה למעלה, למקורו האמיתי, אפשר לראות אותו כמהות אחת אחידה.

לדוגמה: בבני ישראל הגופים הנמצאים בעולם הינם מחולקים, אך הנשמות כולם הן מהות אחת. על דרך זה בתורה הנגלית העוסקת בעניני העולם ישנם מחלוקות ודעות סותרות, ובתורת החסידות העוסקת בידיעת האלקות אין מחלוקת.

אותו רעיון אומר הרבי בשיחה בשבת פרשת במדבר תנש"א, על ההבדל בין העסק בעניני העולם – שכל פרט עומד כשלעצמו וגורם הרגשת חוסר מנוחה תמידית. לעומת הרגשת השליחות 'אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני', המוצאת את המשותף בין כל פרטי החיים.

ועל דרך זה קיום המצוות כשלעצמם, שמצוה אחת יכולה להפריע לקיומה של מצוה שניה. לעומת קיום המצוות כפי שהם קשורים עם מקורם – רצון אביך שבשמים, שלכן העוסק במצוה פטור מן המצוה, לפי שגם זו כלולה בה.