סטרדוב
סטרדוב (או סטארדוב; סטראדוב) היא עיירה בפלך צ'רניגוב, רוסיה. בעיירה היו מאות יהודים חסידים, רובם מקושרים לאדמו"ר המהר"ש.
קהילת חב"ד בעיר
|
הפסקה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
ישיבת חב"ד
בעיר פעלה ישיבת חב"ד, עד שנסגרה בשנת תרמ"ב בהוראת השלטונות בשל החשד של היותה קשורה בפשעים פלילים נגד חוקת הצבא.
בראשות הישיבה עמד הרב יהושע נתן העשל נטע גענסין.
משפט סטרדוב
| ערך מורחב – משפט סטרדוב |
כשהובאו שלשת המכתבים לועליזש, הנה מקבל מכתב הא' בקראו את המכתב עוד הסתפק אם לחדול מן המחלוקת או להמשיך הלאה, ובלילה הראשונה אחר קבלת המכתב הנה פתאום נחלו אשתו ובנם יחידם ונהיו למסוכנים, ובמעמד מנין אנשים אמר כי מתחרט הנהו על אשר התערב בהמחלוקת, וכאור בקר רצה לנסוע לכ"ק אאזמו"ר, אבל הרופא עיכב בעדו באמרו כי לא יעזוב את העיר, כי החולים גוססים המה במחלת דלקת המוח. אמנם החסיד ר' הערש ליב אמר לו כי לא ישים לבו אל דבר השופט — הרופא — ויסע, ובנסעו הוקל מחלת החולים, ונתקיים בהם ברכת כ"ק אאזמו"ר בעשירות ובאריכות ימים.
מקבל המכתב השני הי' איש אלם גבר ועז פנים, ובקראו את אגרת הקדש העיז, כי הוא הי' בנו של אחד המתנגדים דוילנא, ובבחרותו הי' מהנוטלים חלק בהמסירות על הוד כ"ק אדמו"ר ועל החסידים, כי אביו הי' מפרנסי הקהלה ועוין את החסידים בכלל וביחוד את פרנסי החסידים ר' מאיר4 ור' ישעי', ומאז אשר אחד מגבירי ועליזש — המתנגדים — לקחו לחתן, הנה הוא מחרחר ריב, ועוד בימי נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר הזקן הי' מעיז בכמה ענינים ומלעיג על הנהגת החסידים, ובמות חותנו קיבל ירושה גדולה נוסף על מה שהי' לו, הנה התאמץ לעמוד בראש בכל עניני הקהלה, ופזר ממון והתלקטו אליו אנשים מההמון. והנה כשנתקבל אגרת הקדש מכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, הנה גם המתנגדים אמרו לו אשר יעזוב את המחלוקת, והוא באחת, אשר את דעתו לא ישנה ואינו ירא מהפחדתו, כי אינו מאמין בהרביים של החסידים, גם בברכתם ומה גם בקללתם, ואדרבה, יראו דעתו של מי יתקיים, אם דעת החסידים כפי רצון הרבי שלהם, או דעתו.
| " | יה"ל בן דוד, "המגיד" | " |
כשהובאו שלשת המכתבים לועליזש, הנה מקבל מכתב הא' בקראו את המכתב עוד הסתפק אם לחדול מן המחלוקת או להמשיך הלאה, ובלילה הראשונה אחר קבלת המכתב הנה פתאום נחלו אשתו ובנם יחידם ונהיו למסוכנים, ובמעמד מנין אנשים אמר כי מתחרט הנהו על אשר התערב בהמחלוקת, וכאור בקר רצה לנסוע לכ"ק אאזמו"ר, אבל הרופא עיכב בעדו באמרו כי לא יעזוב את העיר, כי החולים גוססים המה במחלת דלקת המוח. אמנם החסיד ר' הערש ליב אמר לו כי לא ישים לבו אל דבר השופט — הרופא — ויסע, ובנסעו הוקל מחלת החולים, ונתקיים בהם ברכת כ"ק אאזמו"ר בעשירות ובאריכות ימים.
מקבל המכתב השני הי' איש אלם גבר ועז פנים, ובקראו את אגרת הקדש העיז, כי הוא הי' בנו של אחד המתנגדים דוילנא, ובבחרותו הי' מהנוטלים חלק בהמסירות על הוד כ"ק אדמו"ר ועל החסידים, כי אביו הי' מפרנסי הקהלה ועוין את החסידים בכלל וביחוד את פרנסי החסידים ר' מאיר4 ור' ישעי', ומאז אשר אחד מגבירי ועליזש — המתנגדים — לקחו לחתן, הנה הוא מחרחר ריב, ועוד בימי נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר הזקן הי' מעיז בכמה ענינים ומלעיג על הנהגת החסידים, ובמות חותנו קיבל ירושה גדולה נוסף על מה שהי' לו, הנה התאמץ לעמוד בראש בכל עניני הקהלה, ופזר ממון והתלקטו אליו אנשים מההמון. והנה כשנתקבל אגרת הקדש מכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, הנה גם המתנגדים אמרו לו אשר יעזוב את המחלוקת, והוא באחת, אשר את דעתו לא ישנה ואינו ירא מהפחדתו, כי אינו מאמין בהרביים של החסידים, גם בברכתם ומה גם בקללתם, ואדרבה, יראו דעתו של מי יתקיים, אם דעת החסידים כפי רצון הרבי שלהם, או דעתו.
רבני העיר
בתחילה שימש ברבנות העיר והקהילה החסידית הרב זלמן ניימרק, עד לשנת תרמ"ב אז נאסר למשך שנתיים בשל ההלשנה. למרות זיכויו של הרב ניימרק במשפט, לא היה בכוחו להישאר בעיר שהייתה עבורו מקום פורענות, ובערך בשנת ה'תרמ"ו עבר לגור בויטבסק שם קיבל הצעת רבנות[1].
במשך עשר שנים לא מינו אנשי הקהילה רב אחר תחתיו, בשל הזעזוע שהיו עוד נתונים בו מהעלילה נגד עדת החסידים ומאסרם של 80 מראשי הקהילה.
רק כעבור עשרים שנה מינו רב אחר תחת הרב ניימרק, את הרב שניאור זלמן שניאורסון שהיה קודם לכן רב בעיירה ריפקה (פלך צ'רניגוב).