שיחה:לייבל ביסטריצקי

היום בבוקר, במשך קרוב לשעה כתבתי את מלוא הערך, וכשעשיתי 'שמירה' - מסיבה לא ברורה נמחק הכול... • שנוזעל - שיחה • י"ח בסיוון ה'תשע"ג 06:41, 27 במאי 2013 (UTC)

http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=76187

החסיד שקיבל רשות מהרבי להכנס לחדרו בכל עת שירצה

החסיד שקיבל רשות מהרבי להכנס לחדרו בכל עת שירצה הרב יהודה לייב ביסטריצקי ע"ה זכה במשך השנים למסכת קירובים מצד אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ובהמשך גם זכה ליחס נדיר מהרבי והרבנית ● מגזין "בית משיח" מספר על חייו של החסיד הרב לייבל ביסטריצקי שהשיב השבוע את נשמתו לבוראה והוא בן 86 ● לקריאה שניאור זלמן ברגר, בית משיח יג סיון התשע"ג (22.05.2013) לפני מספר שנים הגעתי לביתו של הרה"ח הרב יהודה לייב ביסטריצקי ע"ה על מנת לראיינו על דמותו של הרב אליהו סימפסון. שעות הראיון היו זמן של חוויה חסידית מרתקת. לא בכל יום מתאפשר לי לראיין חסיד שהיה מקורב לאדמו"ר הריי"צ ולרבי. ביתו של ר' לייבל היה גדוש לעייפה בספרים. הוא היה חובב ספרים גדול ובמשך השנים רכש ספרים ישנים גם חדשים. מאות מדפים מסודרים להפליא עיטרו את הסלון, את המבואות ואת הספריה הקטנה שבנה בביתו.

למרות שלא הכרנו קודם, ר' לייבל התייחס אליי בלבביות מופגנת ושפע זכרונות חסידיים אוטנטיים מתקופת אדמו"ר הריי"צ וכמובן מהרבי. את זכרונותיו סיפר בחן מיוחד, כאשר מפעם לפעם מחייך את חיוכו המלבב.

התרגשות גדולה ניכרה בקולו כאשר החל לדבר על הימים בהם אדמו"ר הריי"צ יצא בקריאה הידועה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" והוציא לאור את גיליונות 'הקריאה והקדושה'. באותה תקופה החל בכתיבת ספר תורה של משיח. ר' לייבל סיפר כיצד הגיליונות הטריים היו מגיעים מבית הדפוס היישר לבית הרב אליהו סימפסון בבורו-פארק, ובבית כנסת שהיה ממוקם בתוך בית משפחת סימפסון, היו אורזים את הגיליונות למשלוח לרחבי ארצות הברית ומחוצה לה: "עבדנו אז כמה בחורים צעירים בחיות מיוחדת ובמרץ רב כדי להפיץ את בשורת הגאולה של אדמו"ר הריי"צ".

מגיליונות 'הקריאה והקדושה' שהפיצו את דברי אדמו"ר הריי"צ על הגאולה הקרובה, עבר ר' לייבל לתאר את התחלת כתיבת ספר תורה של משיח:

"זו הייתה תקופה לא פשוטה; היו שדיברו נגד הנושא של 'לאלתר לתשובה' ונגד גיליונות 'הקריאה והקדושה', אך אדמו"ר הריי"צ לא התרגש מכך וכינה את המקטרגים 'הני כלבין דחציפין'.

"זכיתי להיות נוכח בתחילת כתיבת ספר התורה; היריעה הראשונה הונחה על שולחן ב'זאל' וכל אחד כתב אות. היו אלו ימים בהם אפשר היה למשש את הגאולה עד כמה היא קרובה ומוחשית – אך לא זכינו", הוא מסיים את דבריו בעצב.

ההצלה מיבשת המוות

הרב יהודה לייב ביסטריצקי נולד בשנת תרפ"ו בהמבורג שבגרמניה לאביו הרב מרדכי ביסטריצקי שהיה מחסידי בויאן, ולאמו בת הרב לוי לגוויער, חסיד וגביר בעמו.

בשנות ילדותו החלו עננים שחורים לכסות את שמי גרמניה שעה שהצורר הנאצי ימ"ש עלה לשלטון. יהודי גרמניה החלו לסבול מנחת זרועם של הגרמנים. גם הילד לייבל ביסטריצקי הוכה ברחוב על ידי גרמנים אנטישמים. היחס הקשה ליהודים גרם למשפחתו לצאת מגרמניה ולעבור לאנטוורפן שבבלגיה, שם התגורר סבו ר' לוי לגוויער. בהמשך היגרה המשפחה מאנטוורפן להולנד.

עוד בטרם פרצה המלחמה חגגה משפחת ביסטריצקי בר מצוה לילד לייבל. אף הסבא הגיע מאנטוורפן כדי להשתתף בסעודת הבר מצוה, וכאשר התבקש לשאת דברים בסעודה, חזר מאמר חסידות.

איומי המלחמה מצד הצורר הנאצי היו ממשיים ומסוכנים, ומשפחת ביסטריצקי שאפה לעלות לארץ הקודש, אך "המאורעות" – פרעות מצד הערבים נגד הישוב היהודי בארץ ישראל בשנים תרצ"ו-תרצ"ט – גרמו להם לחשוש מלבצע את העליה. המאמצים הופנו אפוא לקבלת אישורי כניסה לארצות הברית. שלטונות ארה"ב לא מיהרו לאשר כניסתם של פליטים לפני שקיבלו הוכחות שמבקשי האישורים לא יפלו לנטל על השלטונות. בדרך כלל, קרובי משפחה שכבר התגוררו בארצות הברית היו נוטלים 'חסות' על הפליטים המבקשים להגיע, אך למשפחת ביסטריצקי לא היו קרובי משפחה בארה"ב.

אבי המשפחה שהיה סוחר דגים גדול, נקט אפוא בתרגיל מתוחכם. הוא הפליג לארצות הברית, ודאג שהחברה הרוכשת ממנו דגים, תפקיד בעבורו 50,000 דולר בחשבון בנק שפתח. ביום בו הגיע לארצות הברית, סידר את ההפקדה במהירות ועלה על האוניה בה הגיעה בחזרה להולנד. עם האישורים על עשרות אלפי דולרים המונחים בחשבונו, ניגש לקונסול האמריקאי בהולנד וכבר למחרת קיבל אשרות כניסה לארצות הברית לכל משפחתו.

שבועות ספורים טרם פרצה המלחמה העולמית, בני משפחת ביסטריצקי, ובהם לייבל הצעיר, הגיעו לארצות הברית והתיישבו בניו יורק.

פגישה ראשונה עם הרבי הריי"צ

מספר חודשים לאחר מכן הגיע לאדמת ארה"ב כ"ק אדמו"ר הריי"צ. הוריו של לייבל נסעו לקבלת פנים שנערכה, ומספר ימים לאחר מכן, זכה אף לייבל הצעיר לראות את הרבי ולהיכנס ל'יחידות', כפי שסיפר לאחר שנים רבות (בראיון שנתן לכפר חב"ד):

"בפורים ת"ש, אבי לקח את אמי ואת הילדים להתוועדות של הרבי הריי"צ במלון 'גרייסטון' במנהטן. לפני ההתוועדות אבי ניגש לרב אליהו סימפסון שהיה הממונה על הכנסת אנשים ל'יחידות', וביקש רשות להיכנס והרבי נתן את האישור.

"כשעמדנו בדלת הכניסה, הרבי סימן לנו שניכנס. נכנסנו ואבי הצביע עלי ואמר: 'זהו בני יהודה לייב', הרבי הושיט לי את ידו והחזרתי לו יד.

הרבי אמר לי: 'שלום עליכם' והביט בי, ובאותו רגע הרגשתי כאילו משהו חותך אותי. עד אז ראיתי לא מעט רבנים ואדמו"רים באירופה, אבל מעולם לא הרגשתי הרגשה כזו. אחר כך הרבי הורה לי להתיישב.

בשלב זה אבי הציג לפני הרבי את אחי הצעיר, והוסיף שאמי ושתי אחיותיי עומדות ליד הדלת השניה. הרבי הורה שיפתחו את הדלת, ולאחר שנכנסו, אבי הציג אותן לפני הרבי. אחר כך אבי ביקש מהרבי ברכה עבור סבי וסבתי והרבי [שהכירם] התרומם ונתן ברכה.

"לאחר ה'יחידות' ירדנו למטה וכל הנאספים נכנסו לאולם הגדול שהמה מאדם. הרבי נכנס למטה ודיבר ברמקול – דבר שהיה חידוש באותם ימים. כיון שהייתי ילד שלא דובר עדיין אידיש שוטפת, התקשיתי להבין את הדברים שנאמרו באידיש, אבל נחקק בזכרוני מראה המון האנשים – מבוגרים וצעירים – שנדחקו לעבר הרבי כדי לזכות לראות את פניו. היו שם גם צעירים בני גילי, כמו בניו של הרב סימפסון, ר' משה קזרנובסקי, ר' שלום חסקינד והאחים שרפשטיין – שנהפכו בשלב מאוחר יותר לחבריי לספסל הלימודים".

בשל קרבתו של אביו, היה לייבל הצעיר גם בן בית אצל האדמו"ר מבויאן זצ"ל שהתגורר אף הוא בארה"ב, אך האדמו"ר הורה לנער הצעיר: "אתה צריך להיות חסיד ליובאוויטש, ותוכל להמשיך לבקר אצלי בתור ידיד". וכך היה.

קירובים מופלגים מהרבי ומ'בית רבי'

בתקופה הראשונה לאחר שהגיע לארצות הברית, למד לייבל הצעיר בישיבת "תורת אמת" בבורו פארק, ומידי ליל שבת נהג ללמוד חסידות אצל החסידים הרב דובער חסקינד והרב אליהו נחום שקליאר. בימי רביעי למד אצל הרב חודקוב. עם פתיחת ישיבת "תומכי תמימים" בארה"ב לאחר בואו של אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית, נכנס גם לייבל ללמוד בישיבה.

לייבל זכה לקירובים מיוחדים מצד 'בית רבי', קירובים שהלכו והתרבו במשך השנים. באותם ימים הבחורים הצעירים לא נכנסו להתוועדויות של אדמו"ר הריי"צ, אך ר' לייבל שזכה לקירוב מיוחד, זכה כן להשתתף בהתוועדויות אלו. בד בבד, זכה להיות מקורב אל הרבי והרבנית חיה מושקא, שנהגו לעיתים לפקוד את בית הוריו. בכל פעם שידע מראש על ביקור שכזה, דאג להיות נוכח בבית.

פעמים תכופות אף ביקר אצל הרבי במשרדו שבקומה הראשונה של 770. חרף גילו הצעיר, סייע בדרכים שונות להדפסת ספרי קה"ת ובהם הספר 'היום יום', 'בד קודש', מאמרי חסידות שונים, ואף נטל חלק בהכנה לדפוס של סדרת ה'שדי חמד'. את עבודתו עשה בהתנדבות. במסגרת עבודה זו, עשה לו הרגל להיכנס לדפוס שולזינגר, שם הודפסו ספרי קה"ת, כדי לעקוב אחר המאמרים החדשים שנמצאים בדפוס ולקבל עותק 'טרי' ממה שיצא לאור באותם ימים. כאשר ספרי ה"צמח צדק" יצאו לאור, הורה לו הרבי להיכנס לחדרו, ואמר שהוא מעניק לו סט אחד חינם. כמו כן העניק לו את סדרת ה'שדי חמד'. אף הוא מצדו היה פעמים שנכנס אל הרבי ומעניק לו ספרים נדירים שמצא. לעיתים אף היה שואל את הרבי שאלות שצצו לו בלימוד אם בגמרא ואם בהלכה.

בכל פעם, בטרם נכנס הת' לייבל ל'יחידות' אל אדמו"ר הריי"צ, כתב פ"נ ואת תוכנו הראה לרבי מה"מ שהיה עורך בו תיקונים. על ה'יחידויות' אצל אדמו"ר הריי"צ, ר' לייבל סיפר לפני מספר שנים לכותב השורות:

"בדרך כלל הייתי נכנס ל'יחידות' לבדי, אבל זה לא היה פשוט להבין את הרבי הריי"צ באותם ימים. באחת הפעמים ביקשתי מהרב אליהו סימפסון שיכנס יחד עמי [כפי שנכנס עם רבים מהנכנסים כדי שיסביר להם את דברי אדמו"ר הריי"צ], אולם הוא דחק בי להיכנס לבד. ביקשתי ממנו שוב ושוב להיכנס עמי, אבל הוא היה איש סוד ולא אהב לשמוע מה שהוא לא אמור לשמוע. כשהגיע תורי, הייתי בטוח שהוא ייכנס עמי, אבל ברגע האמת הורה לי להיכנס לחדר בעוד עצמו סגר את הדלת ואני נותרתי לבדי מול פני הרבי".

"רק בשמחות"

בשנת תש"ח השתדך עם רעייתו מרת איטא שתחי' בת הרב שלמה טרעוויס, חסיד חב"ד, סוחר נפט שתרם תרומות נכבדות למוסדות חב"ד. לקראת קישורי התנאים, נכנסו ר' לייבל וכלתו המיועדת עם הוריהם ל'יחידות'. הרב אליהו סימפסון רשם את דברי הרבי שנאמרו באותו מעמד:

"בדרך כלל נהוג לאחל מזל טוב רק לאחר שהשמחה מתקיימת, אבל זו שמחה פרטית אצלי כשנפגשים יחד. בכלל, יכול להיות שיעבור זמן רב ולא יתראו. ייתן ה' יתברך שייפגשו רק בשמחות. והרי כאשר שני יהודים נפגשים, יש שמחה למעלה וגם למטה, שמחה אחת גורמה שמחה נוספת".

בהמשך פנה הרבי אל הנשים ואמר שכוונתו הייתה, שהרי לא נותנים 'מזל טוב' עד התנאים, והיה מובן שלאחר התנאים הרבי יכתוב מכתב של ברכת 'מזל טוב'. לאחר ברכת הפרידה אמר הרבי: "ייתן ה' יתברך שאכן תהיה שמחה גדולה. היו בריאים".

בתקופת הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ, ארע עמו סיפור מופלא, כפי שסיפר על כך לימים:

"בשנת תש"י מצא אחי 'ביכל' חסידות דק, ולאחר שמסרתי אותו לרבי השיב לי הרבי 'תודה' ברוסית. כשראה הרבי שלא הבנתי התפלא ושאל אותי: 'לייבל אינך מדבר רוסית?' השבתי שמחמת התרחקות מהקומוניזם, הוריי לא הסכימו בשום אופן שילדיהם יבינו רוסית. אמר לי הרבי: כיוון שכתוב על הביכל שהוא שייך למשרדו של הרבי (הריי"צ) אך לא כתוב עליו שם, גש אל הרבי הריי"צ ושאל אותו מה לעשות. ניצלתי את ההזדמנות כדי לקרב את אחי אל הרבי הריי"צ ונכנסנו יחד אל הרבי. כאשר הצגתי את ה'ביכל' בפני הרבי, הרבה לדפדף בו. בגב הספר היה מודבק כתב יד ובו סיפור ארוך למדי והרבי קרא אותו מתחילתו ועד סופו. כשסיים אמר: 'זוהי חסידות ערבה מאוד. זוהי החסידות של הסבא – אבל לי יש את כתב היד של הסבא'.

"הרבי ישב במרכז ליד שולחנו, אחי עמד מולו ואני עמדתי בפינה. הרבי הושיט יד וסברתי שהוא מושיט לאחי, לכן אחזתי ביד אחי והגשתי אותה לרבי, אבל אז הרבי הסתובב אלי ומושיט את ידו לעברי. לא ידעתי מה לעשות. הרבי מושיט לי את ידו, האם אעכב אותה בחינם? מיד הגשתי לו את ידי, שלא כנהוג. הרבי נענע את ידי ואמר: 'מסור ד"ש לאביך, שתהיה לו נחת מכם ומכל הילדים'.

"כיוון שבליובאוויטש היו אומרים שאם הרבי מושיט לך את ידו, סימן שמשהו אינו כשורה, לכן חששתי שהושטת היד של הרבי מבשרת לא טוב. מלא חרדה ניגשתי עם אחי אל "הרמ"ש" וסיפרתי לו מה שאירע. ביקשתי שיעורר עלי רחמים לפני הרבי הריי"צ, אך הרמ"ש ביטל זאת במחי יד.

"אף על פי כן הייתי מודאג. כשחזרתי הביתה התחלתי לכתוב צוואה... כשסיימתי, מסרתי זאת לאשתי ונשכבתי במיטה. לפתע קיבלתי חום גבוה ביותר והרופא שהוזעק קבע שיש לי דלקת חמורה ונתן לי בו במקום זריקת פניצילין. המחלה נמשכה מספר ימים והחום לא ירד. התקשרתי אל "הרמ"ש" וסיפרתי לו על מצבי, אחר ביקשתי ממנו שירחם עלי ויעורר רחמים רבים. בסוף דבריי אמרתי שלדעתי המחלה קשורה להושטת היד של הרבי הריי"צ.

"האירוע שתיארתי התרחש בסמוך לי' שבט תש"י, וכשהרבי הריי"צ הסתלק כמה ימים לאחר מכן, הבנתי הכל. כשסיפרתי על כך לחתנא דבי נשיאה הרש"ג, הוא התפעל מהמאורע ואמר לי: "מסתבר שהרבי רצה להיפרד מאביך".

מסכת קירובים

מכאן ואילך החלה מסכת התקשרות הדוקה בין ר' לייבל ביסטריצקי לבין הרבי מה"מ, נשיא הדור השביעי, כאשר הרבי מצדו מעניק קירובים רבים לחסיד הצעיר. לייבל התגורר באותן שנים בשכונת בורו פארק, ובשבתות שבהן התוועד הרבי, נהג ר' לייבל להתפלל בבית כנסת של הרב אליהו סימפסון בבורו פארק, ובתום התפילה שב לביתו, ערך קידוש לרעייתו ומיד הזדרז לפתוח בצעדה ארוכה עד ל-‏770. לאחר ההתוועדות, כשהרבי היה יוצא והולך לביתו, נהג פעמים רבות ללכת אחריו וללוותו עד ביתו. לעיתים הרבי עצמו היה מזמין אותו להצטרף אליו לדרכו. בדרך הרבי היה מדבר עמו בנושאים שונים, ובאחד הפעמים הרבי תמה בפניו מדוע הוא שב ברגל לבורו פארק ולא ממתין עד למוצאי שבת. ר' לייבל השיב שבבחרותו התארח בבית משפחת ר' צמח גורביץ, אך כעת מרגיש שהוא יהיה לטורח למשפחה שתארח אותו מידי שבת לכן הוא מעדיף לשוב הביתה רגלית. הרבי לא השיבו מאומה, אך 'בשבת מברכים' הבאה, בסיום ההתוועדות, ניגש אליו הרב שניאור זלמן גורארי' וביקשו לבוא לסעודת שבת בביתו. ר' לייבל שאלו מדוע החליט כעת להזמינו, אך לא קיבל תשובה. הוא הבין כי ההזמנה הגיעה בעקבות השיחה עם הרבי...

כאשר היה צריך להיכנס ל'יחידות', המתין עם כולם עד לשעות הקטנות של הלילה. באחת הפעמים אמר לו הרבי: "מדוע אתה צריך לחכות בתור כל כך הרבה זמן? תדפוק בדלת מתי שתרצה ותיכנס" אבל ר' לייבל, חסיד ומקושר אמיתי, לא השתמש בדלת הפתוחה לפניו. לימים סיפר כי רצה להרגיש כחסיד הנכנס לרבו. אמנם במשך השנים היו מקרים בודדים בהם נכנס אל הרבי ללא תור, אך היה זה בנוגע לעניינים של אנשים אחרים.

לפרנסתו ניהל שנים רבות חנות למוצרי מזון כשר. היו שנים שמצב הפרנסה לא היה קל, אז כמובן נכנס ר' לייבל לרבי' שטח בפניו את מצבו וביקש את ברכתו של הרבי. "פעם הייתי במצב קשה מאוד מבחינת הפרנסה", סיפר לימים. "ביקשתי מהרבי ברכה מיוחדת בנושא. כשנכנסתי, הרבי קרא את הפ"נ שלי ואמר לי: 'הקב"ה יעזור לך'. אמרתי לרבי שאינני זז מכאן עד שיהיה 'צדיק גוזר' ודמעות רבות הזלתי באותה שעה. הרבי הביט לעברי – כנראה רצה לראות אם אני באמת מתכוון לדברי – ולבסוף הפטיר – 'שיהיה כפי שאמרת'...

"מאז המצב השתפר לאט לאט, ובמשך השנים ראינו כיצד הברכה נתקיימה".

ר' לייבל היה נאמן בית רבי ובמשך השנים אף זכה לסייע בדרכים רבות לרבנית חיה מושקא.

משלוחי מנות חסידיים

זכות מיוחדת היתה שמורה לו להביא לרבי משלוח מנות יחודי ברוח חסידית-אקטואלית. משלוח המנות ששלח לרבי כלל גם חלה מיוחדת שאשתו היתה אופה, ומחלה זו היה הרבי בוצע בסעודת פורים. בפורים תשכ"ח, לרגל מבצע תפילין שהחל שנה קודם, הכינה רעייתו עוגה בצורת זוג תפילין. מאז, בכל שנה הייתה רעייתו מכינה עוגה למשלוח מנות בצורה מסוימת בעלת משמעות אקטואלית חסידית. בתקופה בה עסק הרבי בהקמת ע"א מוסדות, העוגה עוצבה בצורת בתים קטנים, כשהרבי דיבר על 'פרזות תשב ירושלים', העוגה נאפתה בצורת הכותל המערבי. וכשהרבי עורר את העניין של 'לכתחילה אריבער' – במרכז העוגה ניצבה גדר ועליה יהודי חסידי המדלג על המכשול שניצב בדרכו.

משלוחי מנות רבים הגיעו לרבי, אך העוגה שר' לייבל הביא לרבי, היתה היחידה שעמדה בפורים על השולחן בביתו של הרבי. כשהרבי היה מגיע הביתה, הביט בעוגה ועל המסר המעוצב הייחודי לאותה שנה. אחר כך היה מורה לשלוח את משלוח המנות ל'בית רבקה' או ל'מכון חנה'. התלמידות היו מפוררות את העוגה ומכינות ממנה עוגה גדולה שממנה היו מחלקים לכלל. כך נהג הרבי גם לגבי החלה שקיבל ממשפחת ביסטריצקי, אותה היה שולח לאחד המוסדות.

היו שנים שמשלוח המנות נמסר באופן מיוחד ביותר, והרי שלושה מהם, כפי שסופרו על ידי ר' לייבל:

"בשנת תשמ"ח, לאחר הסתלקות הרבנית, הבאתי את משלוח המנות ל-‏770. עמדתי ליד הדלת וכשהרבי נכנס לחדרו לאחר מנחה, ניגשתי אל הרבי ואמרתי שאני רוצה להכניס זאת לחדרו. הרבי פתח את הדלת והורה לי להיכנס. שאלתי את הרבי היכן להניח זאת, והרבי ענה שאניח זאת על המיטה שעמדה שם. כמו תמיד, גם הפעם הרבי עמד והביט במשלוח מנות.

"בפורים תשנ"ב, כשבועיים לאחר כ"ז אדר ראשון, בני ר' אברהם (איגי) שזכה להיות משב"ק באותם ימים, אמר לרבי שאני רוצה להכניס משלוח מנות כמדי שנה בשנה, והרבי נענע בראשו לחיוב. כשהבאתי את משלוח המנות, עמדו ליד חדרו של הרבי המזכירים, הרופא, האח הרפואי וכן בני, בעוד הרבי יושב על הכסא. הנחתי את משלוח המנות לפני הרבי, והרבי הביט על הכל בעניין.

"בפורים תשנ"ד הכנו את משלוח המנות בשעה מוקדמת. בעוגה של אותה שנה עיצבה אשתי ציור של רופא ולידו כיתוב "זייט געזונט". כשהגעתי עם בני ועם משלוח המנות, הרבי ישב כשמגבעת לראשו. ניגשתי לרבי ואמרתי לו: "יהודה לייב בן שפרה מביא משלוח מנות". באותה עת הרבי התקשה בראייתו אך נענע בראשו להסכמה. אמרתי לרבי שחסידים מבקשים שלרבי תהיה רפואה שלימה והרבי ענה 'אמן'. הוספתי ואמרתי: "חסידים מבקשים שיהיה גילוי המשיח" והרבי ענה אמן".

מייסד ארגון 'הצלה' בקראון הייטס

במקביל לעבודתו ולעיסוקיו השוטפים, הקים ר' לייבל את ארגון 'הצלה' בשכונת קראון הייטס, וזאת בהתנדבות גמורה. ייסוד הארגון בא לענות על הצורך לתת מענה רפואי מהיר ויעיל במקרים דחופים, ולעיתים קריטיים, לתושבי השכונה, כאשר לעיתים לוקח זמן ארוך יחסית עד שאמבולנס או רופא מגיעים אל מי שזקוק לעזרה. מה שהיום מוכר לכל דרדקי בישראל, היה בגדר 'חידוש' באותן שנים. ארגון זה שר' לייבל הקים, הציל במשך השנים מאות ואלפים מסכנת חיים.

ארגון 'הצלה' אף השתלב בכל הקשור לסיוע רפואי בבית חיינו, במקרים של נפגעי צפיפות, או אנשים שנפלו מ'הפרמידות' או בעיות רפואיות אחרות, כאשר כל מקרה מטופל במהירות וביעילות רבה. כיום בנו ר' אברהם (אינגי) ביסטריצקי מנהל את ארגון הצלה בקראון הייטס.

• • •

בעשור האחרון לחייו ר' לייבל ורעייתו עלו לארץ הקודש והתיישבו במרכז ירושלים. למרות גילו האיש שהיסטוריה עשירה בעברו, המשיך לעסוק במעשי חסד רפואיים. הוא נהג באופן קבוע לבקר חולים בבית הרפואה 'הדסה עין כרם', ועבר בין החולים במחלות הקשות ביותר ועודד את רוחם. כהרגלו, עשה הכול בשקט ובצנעה, בלי פירסום.

אשתקד סגר ר' לייבל מעגל, כאשר בעיר בה גדל, המבורג, הוכתר נכדו הרב שלמה ביסטריצקי, לרבה של העיר. למרות גילו המתקדם, נסע ר' לייבל להמבורג ונטל חלק במעמד ההכתרה המרגש מבחינתו.

ביום ד' בסיוון, השיב ר' לייבל את נשמתו לבוראה, ובהלווייה רבת משתתפים הובא למנוחות.

הותיר אחריו את רעייתו מרת איטא שתחי', בנים ובנות וצאצאים רבים ההולכים בדרך התורה והחסידות.