דאגה
דאגה היא סניף והבאה למידת העצב.[1]
דאגה גשמית
דאגה בלב איש ישיחנה. אמרו רז"ל שני פירושים: יסיחנה מדעתו, ישיחנה לאחרים. ופירש הצמח צדק: לאחרים רק בגוף אבל מאוחדים אתו עמו, שמרגישים את ענינו.[2]
העצה והתרופה של הישיחנה לאחרים, היא משום שעל ידי זה יוצא הדאגה.[3]
דאגה רוחנית
ישנה פעמים שהדאגה מדה טובה היא. כי העוסק בלמודו לא בנקל יבא לשלימות למודו כ"א אחרי היגיעה הרבה והצער הנפשו עד היותו מרוחק כמו יאוש בנפשו לעמוד ע"ד החכמה, ומצטער בשפלות עצומה, ויגע ללבו בדאגה יתירה על העדר ההשגחה, עד שיחלה בגופו וכדומה, אז דוקא יבא על דעת החכמה לעומקה, באור המאיר בפנים מאירות ומסבירות כו', וכמאמר חז"ל - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כי ימות באהל.[4]