משה אריה לייב גינזבורג
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
משה אריה לייב גינזבורג היה נשוי למרת דבורה לאה גינזברוג שהייתה בתם הגדולה של אדמו"ר המהר"ש ורעייתו רבקה.
הרב משה גינזבורג היה בנו של הגביר הרב אברהם זלמן גינזבורג מויטבסק והוא נישא לבתו הבכורה של אדמו"ר המהר"ש, ביום שישי, ח' בסיוון בשנת תרל"ב. על ההזמנות לחתונה היה האדמו"ר המהר"ש חתום בעצמו והוא שלחם לחסידי הגדולים לקצת מידידיו[1]. החתונה התקיימה בליובאוויטש ובעת החתונה וסעודות השבע ברכות אמר אדמו"ר המהר"ש שישה מאמרי חסידות[2] שנדפסו בספר "תורת שמואל - דרושי חתונה". בחתונתם היה אדמו"ר הרש"ב היה אז ילד בגיל אחד עשרה שנים ואת זיכרונותיו מהחתונה סיפר לבנו, אדמו"ר הריי"צ[3]. לאחר נישואיהם התיישבו בעיר ויטבסק ושם התגוררו כל חייהם.
אדמו"ר המהר"ש התבטא פעם על בתו ואמר: "דבורה לאה, יש לך ראש טוב". הרבי סיפר באחת ההתוועדויות ששמע על גבורתה של הרבנית דבורה לאה, שכאשר נודע לה על הסתלקות אביה, הסתובבה כשפניה לקיר וכך עמדה שלש יממות. היא לא ידעה מכל הנעשה סביבה ולא שמעה דבר.
ביום ט"ו בתשרי שנת תרצ"ה, נפטר הרב משה אריה והובא למנוחות למחרת, ביום ט"ז בתשרי בעיר מלחובקה.
הערות שוליים
- ↑ אחת ההזמנות נמצאה ונדפסה בספר אגרות קודש של אדמו"ר המהר"ש, אגרת י'.
- ↑ ששת המאמרים שנאמרו הם:מאמר ד"ה "האבות קיימו התורה", "נשא את ראש", "שוש תשיש", "מהרה ישמע", "שורש עניין הקול" ו"קול מצהלות".
- ↑ הודפס ברשימותיו של הרבי מחודש כסלו תרצ"ג, בחוברת קפ"ז.