אברהם דוד מרוזוב

ר' דוד מרוזוב הי"ד נולד ביום א' באלול תרצ"ה בלנינגרד, למד בישיבת "תומכי תמימים" בפריז ובלוד. היה דבק בדת ובאמונה בכל לבו ונפשו. בקיץ תשט"ו גויס לצה"ל ושירת בנח"ל מוצנח. במילואים עבר קורסים של חבלן גדודי וסייר גדודי. השתתף במערכת סיני ואף בכמה פעולות תגמול.

עם שחרורו מן הצבא עבד בדפוס בתל אביב אחרי שסיים קורס מזורז כדפס בבית הספר לדפוס "יד החמישה" בואכה כפר חב"ד - וכך מצא את לחמו. ידיו היו אמונות עלי כל עבודה, בחשמל בבית ובהרכבת צעצועים.

תמיד התחשב עם הזולת ומלחמתו היתה למען אמת כל הימים. העמיק לחשוב ולהעמיק להרגיש, ותמיד חשב על עתיד העם ועתיד העולם. סובלני היה ומכאן שהכל אהבוהו ואף למדו ממנו על נפשו העליזה וידידותו הכנה.

היה יהודי צעיר ובריא, בעל נפש חפצת חיים ואוהבת הבריות. שונא אלימות, אך מוכן בכל לב להלחם ולהגן על הארץ. מפקד פלוגתו, במכתבו לרעיתו ולמשפחתו, מציין את שלימות נפשו ואת רוחו הצנועה והשלוה. מעולם לא דרש אף את המגיע לו ותמיד היה מעמיד עצמו כשווה בין שווים, למרות ההבדל בהשקפת החיים ובמהלך המחשבה - וזהו מה שאיפשר לו להיהפך למפקד ביחידה אף על פי שלא הורשה לכך באופן פורמלי.

מפקדו מספר עוד כי קיצר את שהותו בבית כאשר בא לרגל חג הולדת ילדו השלישי, כי הוא רצה לחזור ולהיות עם חבריו וידידיו בחזית, ובכל פעולה קרבית, ובכל משימה מסוכנת, היה הוא בין המתנדבים. דויד היה שומר מצוות וקיימן אף בתנאי שדה קשים.

שבועות מספר לאחר מכן, בשבת, ל' בסיון תשכ"ז (8.7.1967), אחרי תפילתו, נפל בהגנת הארץ בשעת חילופי אש האויב; זה היה באיזור קנטרה, כשכוחות מצריים הפגיזו את ריכוזי צה"ל. הניח אשה ושלושה ילדים, שהצעיר בהם כבן חודש ומחצה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת שאול אשר בירושלים.