הריני מקבל (תפילה)

אדמו"ר הזקן הורה לומר את המילים: "הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" לפני התפילה.

מספר טעמים יש להנהגה זו:

בזכותה תקובל תפלת המתפלל

רבינו הזקן כותב בסידורו: נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך. זאת אומרת, אשר מצות אהבת ישראל היא שער הכניסה, אשר דרך בו יכול האדם לבוא לעמוד לפני ה”א להתפלל, בזכותה תקובל תפלת המתפלל.

היום יום ב’ תמוז

אמירה בדיבור ולא במחשבה בלבד

צריך להבין הטעם מדוע צריכה להיות אמירה בפה (”לומר”) ולא מספיקה קבלת המצוה ע”י מחשבה וכוונה בלב.

ובפרט שהאמירה בדיבור יכולה לבלבל להתרכזות ולכוונה של האדם, כי עליו להתרכז לבטא באותיות בדיבור (ובפרט ש”לומר” משמע, שאחר יכול לשמוע), ולהתחשב בתנאי המקום והזמן.

אעפ”כ כותב אדמו”ר הזקן בסידורו ש”נכון לומר כו’”, ובסידור השוה לכל נפש, שכל יהודי, מגדול שבגדולים עד לקטן שבקטנים, יאמר זאת דוקא בפה!

ויש לומר הביאור בזה:

מצד הנשמות דבנ”י ה”ה מלכתחילה - ותמיד - מאוחדים זה בזה . . רק ש”הגופים מחולקים” - כפי שהנשמה יורדת ומתלבשת בגוף גשמי ישנם חילוקים בין יהודי אחד לחבירו.

. . וזהו (גם) ענינה של המצוה ד”ואהבת לרעך כמוך”. שגם כמו שבנ”י מחולקים (מצד הגופים שלהם), יאהב האחד את השני “כמוך” (ע”י שמגלה מן הכח אל הפועל את האחדות).

עפ”ז מובן שהביטוי העיקרי והשלם דאהבת ישראל הוא בשעה שזה (נוסף על רגש בלב ובכוונה במחשבה, גם) בדיבור (באויר העולם) - עקימת שפתיו הוי מעשה (זוטא), עד במעשה רבה, בפועל ממש, ע”י אברי הגוף - אותיות הדיבור שהנפש מדברת בה’ מוצאות הפה, עד בעשי’ בפועל ע”י הידים (”היד המחלקת צדקה”), או שאר אברי הגוף.

תרגום מסה”ש תש”נ ח”א ע’ 214

לעורר תענוג למעלה קודם בקשת צרכיו

כשלאבא יש הרבה ילדים, הרי עיקר התענוג שלו הוא כשרואה שכולם הם באחדות ואוהבים אחד את השני. תפילה היא הרי בקשת צרכיו, הן צרכים גשמיים והן צרכים רוחניים, הנה לפני הבקשה צריכים לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים, ולכן קבעו לקבל מצות עשה של אהבת ישראל לפני התפילה דוקא.

תרגום מסה”ש ה’ש”ת ע’ 157

הקדמה לאהבת ה’

איתא בפרי עץ חיים (שער עולם העשי’ פ”א) קודם שיתחיל להתפלל בתפלת שחרית צריך לקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכוון לאהוב כל איש ישראל כנפשו. דהעבודה הוא לעלות בשליבות בתפלה מדרגא לדרגא לבחינת ומדריגת שמע ישראל, והעבודה בפועל בכל היום בחי’ ומדרי’ ואהבת, הנה ההקדמה לזה הוא מצות ואהבת לרעך כמוך, להיות דבקדושה הוא ביטול ואחדות.

סה”מ תרנ”ט ע’ ריא

ההתכללות עם “הירוד שבשבטים” נוגעת לתפילתו

אדם צריך לכלול את עצמו יחד עם כלל ישראל, אפילו עם יהודים שהם בבחינת “אהליאב” עליו נאמר במדרש שהי’ “הירוד שבשבטים” - גם אותם יש להעלות.

. . זו לא רק מצוה של אהבת ישראל שהיא יסוד לכל התורה, אלא שזה נוגע גם לתפילתו שלו, לעלי’ שלו, אהבת ישראל היא הכנה והקדמה לתפילתו הוא.

והטעם לכך הוא, כי סדר העלי’ הוא שמוכרחים להגביה מהחלק התחתון ביותר, כמשל הידוע שבנין מרימים ע”י מנוף [המגביה מלמטה].

תרגום מלקו”ש ח”א ע’ 201

הקדמה ל”מה טובו”

בסידור לפני מה טובו כתוב: נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך. המקור לכך הוא בפרי עץ חיים, שם איתא שיש לקיים את המצוה של ואהבת לרעך כמוך קודם התפילה.

ולכאורה נשאלת השאלה: בפרי עץ חיים כתוב שצריך לקיים את המצוה [כלשונו שם: “צריך שיקבל עליו”] ואילו רבנו הזקן אומר שצריך רק לומר. ועוד צ”ל: מהו הלשון “נכון לומר”?

אלא, שכל דבר צריך שיהי’ בסדר והדרגה, תחילה צריך להיות “נכון לומר”, ולאחר מכן ב”מה טובו” כבר ישנה המצוה של ואהבת.

במדרש על הפסוק מה טובו איתא: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. רש”י אומר על כך שאין פתחיהם דומות ומכוונות זה לזה [בפרש”י: “על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה”]. בדרך כלל על הזולת רואים תחילה את החסרונות ואילו על עצמו רואים תחילה את המעלות. אמנם ההיפך הוא הנכון.

אלא, שכל יהודי בשעה שהוא נמצא בבית הכנסת הוא אחרת מאשר הוא נמצא בביתו. וזוהי הכוונה של פתחיהם מכוונות, להסתכל על הזולת לא כפי שהוא בביתו, אלא כפי ש”אלו בתי כנסיות כו’”. מצד אהבת ישראל צריך להביט על הזולת כפי שהוא במעמד ומצב של בית כנסת, ולהשתדל שהוא יהפוך להיות בביתו כפי שהוא מתנהג בבית הכנסת.

תרגום סה”ש תרצ”ז ע’ 201