קבלת עול מלכות שמים
קבלת עול מלכות שמים, היא יסוד קיום התורה.
זמן הקבלת עול הוא בקריאת שמע שחרית וערבית.
אם כי יש לדעת, שקבלת עול בלבד אינו מספיק. יש צורך להשתדל שגם השכל יבין שצריך לעבוד את השם, שהרי "כל חלב להוי'", כל הדברים הטובים ביותר צריכים ליתן להקב"ה, והיכן יש להאדם דבר טוב וערב יותר מאשר השכל, ובמילא צריכים גם את השכל לשעבד לאלקות.
אבל, אין הכוונה שקיום המצוות יהי' מצד וע"פ שכל; אדרבה, יסוד העבודה הוא קבלת עול דוקא. וע"י הקדמת הקבלת עול אזי יכולה להיות ההשגה.
וטעם הדבר – שהרי "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", ומוכרחים להזדקק להעזר של הקב"ה, ו"ליקח" את הקב"ה יכולים ע"י קבלת עול דוקא, אבל ללא קבלת עול לא מקבלים את העזר של הקב"ה, ובמילא, בגלל היצר הרע, אין גם ענין ההשגה.
וזהו שמצינו בשעת מתן תורה, שההתחלה היתה בהקדמת נעשה לנשמע, שזהו ענין הקבלת עול – דכיון שעדיין לא ידעו כלל במה המדובר, הרי מובן שלא הי' יכול להיות אצלם טעם ועריבות בזה, אלא קיבלו את התורה מצד קבלת עול.[1]