מכירת יוסף

מכירת יוסף הוא סיפור המופיע בפרשת וישב שבספר בראשית, אודות השבטים אחי יוסף שמכרוהו כעבד עד שהתגלגל והורד למצרים.

הסיפור היווה גורם מכריע בתהליך ירידת בני ישראל למצרים, השיעבוד, עד ליציאת מצרים כהבטחת ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, ולאחר מכן לקבלת התורה כבני חורין.

הסיפור בתורה ובמפרשים

רקע

בעת ישיבת יעקב בארץ כנען, התפתחה בין יוסף בן השבע-עשרה לאחיו מריבה, שהלכה והתעצמה עם הזמן. יוסף, בהיותו בן הזקונים של יעקב, נהנה מיחס מועדף ומאהבה יתרה שאהבו אביו על שאר האחים. יעקב עשה ליוסף "כתונת פסים" מיוחדת, שעוררה קנאה מצד אחיו. בנוסף, יוסף נהג להלשין לאביו על מעשים חמורים שראה שהאחים עושים, ולבסוף גם סיפר לאחיו אודות שני חלומות שחלם. בחלום הראשון הוא ראה את אלומתו קמה ומתרוממת ואלומות אחיו משתחוות לאלומתו. בחלום השני ראה את השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים אליו. כשכוונת החלום לאביו לאמו ולאחיו.

האחים שנאו את יוסף על חלומותיו ועל דבריו שהלשין עליהם לאביהם, ומתוך שנאתם אליו "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".

האחים, בהיותם רועי צאן, יצאו לרעות את צאן אביהם בשכם. יעקב קרא את בנו, יוסף, לדרוש בשלומם ובשלום הצאן. למרות שיוסף היה מודע היטב לשנאה העזה שאחיו רחשו לו הוא לא היסס ויצא לשליחות במצוות אביו. יוסף הגיע לשכם וחיפש אחר אחיו עד שמצא אותו איש תועה בשדה ויידע אותו על התקדמות אחיו לכיוון דותן.

המכירה

בהגיעו לדותן, האחים הבחינו מרחוק ביוסף המתקרב, ואמרו איש לאחיו "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא". רוב האחים חפצו להורגו, אך ראובן הבכור שידע שהאחריות על המעשה תיוחס אליו, הציל אותו, והציע להשליך אותו אל אחד הבורות ולא לשפוך את דמו.

בהגיע יוסף אל אחיו, הם התנפלו עליו והפשיטו ממנו את כתונת הפסים ואת כותנתו הרגילה, והשליכו אותו אל בור. הבור, היה ריק ממים אך נחשים ועקרבים היו בו, ונעשה ליוסף נס שלא נפגע מהם.

האחים ישבו לאכול את ארוחתם, והבחינו בשיירה של ישמעאלים נושאי מיני בשמים עוברת במקום. האחים – בהצעת יהודה – מכרו אותו לעבד בעשרים כסף לישמעאלים:

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה

— בראשית פרק ל"ז פסוקים כ"ב-כ"ה

בעת המכירה, ראובן הבכור לא היה בשטח, ובחזרתו נחרד שלא מצא את יוסף בבור.

האחים בנו סיפור כיסוי עבור אביהם הזקן, את כתונת הפסים של יוסף הם קרעו, טבלו בדם שעיר עיזים ושילחו ליעקב. יעקב הכיר את הכותונת והסיק "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". יעקב התאבל מרה, הוא קרע את בגדיו בצער וסירב לקבל ניחומים על בנו.

בנתיים, יוסף נמכר בשנית לקבוצת מדיינים סוחרים. והם, הורידו ומכרו אותו למצרים. שם אחד משרי פרעה בשם פוטיפר קנה אותו לעבד.

האחים, בראותם את צערו של אביהם, התחרטו על מעשיהם, והאשימו את יהודה במכירת יוסף. לכן יהודה ירד מגדולתו ועבר להתגורר הרחק מאחיו.

סיבת המכירה

מפרשי התורה מתחבטים בשאלה כיצד יכלו אחי יוסף שהיו צדיקים למוכרו כך לעבד. כמה ביאורים נאמרו בדבר זה.

לפירוש אחד, כוונת האחים הייתה, שגזירת השיעבוד על זרעו של אברהם בברית בין הבתרים, תתקיים על ידי מכירת יוסף ותקויים רק בו, וכך ינצלו ממנה רוב השבטים.

לפירוש שני, מתוך נסיונם, האחים חששו שיוסף בא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או שה' יענישם, וכך ישאר יוסף לבדו כצאצא יחיד לאבות. ופעולת המכירה הייתה לשלול חשש זה.

לפירוש נוסף, האחים החשיבו את יוסף להולך רכיל, וכל הולך רכיל גורם שפיכות דמים, כמאמר חז"ל שלשון הרע הורג שלושה. על כן נאמר "ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו", שפירושו, שבטרם יקרב הוא אליהם להרגם התנכלו להמיתו קודם, מצד "הבא להרגך השכם להרגו".

לפי כל הפירושים האמורים, כמובן, האחים התחרטו על מעשיהם לאחר המכירה. או משום האכזריות שדבקה בהם, או מצד שיכלו לפעול, בסופו של דבר, בצורה שונה.

השתלשלות המכירה

השתלשלות סיפור המכירה אינו ברור כל צרכו בכתובים. לאחר הצעת יהודה למכור את יוסף לישמעאלים, התורה מספרת ש"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" ובהמשך הפרשה מסופר כי "הַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים". ולבסוף: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה".

רש"י מפרש שהאחים הם אלו שהעלו את יוסף מן הבור ומכרוהו במו ידיהם לישמעאלים, הישמעאלים לאחר מכן מכרוהו למדיינים והמדיינים למצרים. ובלשונו: "והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה".

המפרשים מביאים אופנים נוספים להסבר סדר השתלשלות המכירה. אם שמדיין וישמעאל הם בני שבט אחד הנקרא פעם כך ופעם כך ובכך מובן מדוע מוזכרים הישמעאלים במכירה למצרים, או שהמדיינים גנבו את יוסף והעלוהו מן הבור והם שמכרוהו לישמאעלים כדברי יוסף "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים".

חרם האחים

בפרקי דרבי אליעזר מובא, שלאחר המכירה אמרו האחים, "נשים חרם בינינו שאין אחד ממנו מגיד הדבר ליעקב אבינו, אמרו ביניהם ראובן אין כאן בנימין אין כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה ואנו תשעה אם כן היאך נעשו שתפו המקום עמהם והיו עשרה וחרמו ביניהם שלא יגיד שום אחד מהם סוד זה ליעקב".

גם לאחר שראובן חזר למקום ומצא שהבור ריק אמרו לו אחיו את הדבר שעשו ואת החרם שהחרימו ושתק. וגם ה' שתק ומפני החרם לא גילה את הדבר ליעקב למרות שבאופן כללי "מגיד דבריו ליעקב". לפיכך לא ידע יעקב את הדבר שנעשה ליוסף ולכן אמר "טרוף טורף יוסף".

יצחק אבינו שהיה חי באותה תקופה, ידע ברוח קודשו את סיפור המכירה. כאמור בפסוק "ויבך אתו אביו" - שיצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חי. אך מצד החרם, לא גילה את הדבר לבנו, יעקב.

בתורת החסידות

הרבי מבאר, שלגבי מכירת יוסף נאמר בזוהר: "גרים קודשא-בריך-הוא כל דא בגין דקיימא גזירה דגזר בין הבתרים" - הקב"ה גרם לכך שאחי יוסף ימכרו אותו, כדי שתתקיים גזירת ברית בין הבתרים, שישראל ירדו לגלות מצרים.

ובזהר מוסבר, שהסיבה לכך שיוסף היה צריך לרדת למצרים דוקא באמצעות מכירתו על ידי אחיו - שהרי, לכאורה: כדי שתתקיים גזירת ברית בין הבתרים יכול היה יוסף להגיע למצרים באופן ש"יד אחיו אל תהי בו" - אלא הסיבה לכך היא, משום שעל ידי כך שבני יעקב שלטו על יוסף, בהשלכתו לבור ובמכירתו כאדון המוכר את עבדו, לפני ירידתו למצרים, הוא נעשה עבד של אחיו.

באמצעות זאת נגרם, שכאשר בני ישראל ירדו לאחר מכן למצרים, לא התאפשרה למצרים שליטה מוחלטת עליהם, כשם שהייתה להם על עבדיהם האחרים, ש"לא היה יכול עבד לברוח ממצרים". ולהיפך: כיון שהמצרים נעשו עבדי יוסף, יוסף היה "עבד בני ישראל", יוצא ש"ישראל שלטו על כולהו".

מהסבר זה של הזהר מובנת המשמעות הפנימית של מכירת יוסף המודגשת בתורה, שבלי להתחשב בכוונה השלילית שהייתה לאחי יוסף, הרי למעשה צמחה מכך טובה - "למחיה שלחני… לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה".

לא זו בלבד שהמכירה גרמה לתוצאה טובה לישראל, כאשר יוסף נתמנה לאחר מכן למשנהו למלך, אלא שהמכירה עצמה נתנה כח "לשום לכם שארית… לפליטה גדולה" - לגאולת מצרים.

יוצא, שמכירת אחי יוסף גרמה לדבר והיפוכו: מצד אחי יוסף, שכוונתם במכירה הייתה שיוסף יהפך לעבד, גרמה המכירה לגלות מצרים. ומצד זה ש"גרים קודשא-בריך-הוא כל דא" - מצד כוונתו ורצונו של הקב"ה במכירה - ניתן על ידי כך הכח לגאולה.

ראו גם

• עשרת הרוגי מלכות

קישורים חיצוניים

• הכוונה החיובית שבמכירת יוסף - שיחה של הרבי מעובדת מתוך גליון שיחת השבוע
• הרב תמיר קסטיאל, מדוע מגיעה ליעקב הצרה של מכירת יוסף? שיעור וידיאו