הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים

"הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים" של כ"ק אדמו"ר שליט"א הודפסה לראשונה בשנת תש"ו, ומני אז הפכה להיות ההגדה הנפוצה ביותר בקרב אנ"ש והתמימים ברחבי העולם.

שער ההגדה

ידועה התבטאות כ"ק אדמו"ר הריי"צ במענה לשאלה מתבקשת הקשורה להדפסתה של ההגדה: כידוע במסגרת פרסומי מערכת 'אוצר החסידים' נקבעו 'היכלות' המתחילים מהבעש"ט, המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן וכך הלאה. לכל היכל נקבעה על ידי הרבי ריי"צ מסגרת בעלת ציור שער מיוחד. וכאשר עמדה לדפוס ההגדה עלתה השאלה - באיזה 'שער' תודפס ההגדה? נענה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ואמר לחתנו: "אבא (כ"ק אדמו"ר הרש"ב) היה 'פנימי', ואתה הנך 'פנימי'. מן הראוי, איפוא, שההגדה תופיע ב'שער' כזה כשל אבא".

תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב

שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).

הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.

ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.

לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.

קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.

זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.

שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.

הגדת רב לתלמיד

ההגדה של הרבי שליט"א ייחודית בתחומים רבים ומגוונים, אך עיקר העיקרים שלה היא בהתאמה מדוייקת - ואפילו קפדנית - לצרכיו של המעיין. יש בה את כל הדרוש להבנה עניינית ישרה של ההגדה ולשם קיום המצוות הרבות של ליל הסדר - כהלכתן, במלוא ההידור. לא חסר אך גם לא יתיר.

וביחד עם זאת - וזו פלאה - היא לא מוותרת על מאומה, וככל שנעמיק בה נגלה בה יצירתיות בכל תחום אפשרי: לכל לראש בניסוח תמציתי מדוייק של השתלשלות מבנה ההגדה, דרך בחירת פירושים בסיסיים ויסודיים המיישבים להפליא כל פיסקה או מילה עמומה וקשה, וכלה בסיכום מושלם של כל דיני הסדר בטעמיהם ובמיוחד שילובם של מנהגי חב"ד, להם נלוות הערות למדניות מעמיקות.

זו אחת ההגדות הבודדות שמחברה הציב לו מטרה אחת: לספק את כל הדרוש לקורא. בכך היא מתייחדת מהמגוון האדיר של ההגדות שהופיעו מאז ומקדם.

מטרת ההגדה

מטרתה של היצירה - לספק לקורא את כל הדרוש להבנה מושלמת. דבר זה משתקף גם במקורותיו של 'המלקט', שכמובן אינו מעלימם ואדרבה. הרבי מגיש מגוון רחב ככל האפשר של פירושים, בבחינת 'קבל האמת ממי שאמרה'. אם קטע זה זקוק לאימרת החתם-סופר, יהי כן (עמ' נ), וכאן חובה לתמוה על הגר"א (עמ' כא), או על בעל ה'שער הכולל' (ריבוי פעמים), והנה רעיון פשטני-לבבי מאוהבם של ישראל (עמ' יד), או ציון להגדת הנצי"ב (עמ' כו) ואפילו פנינה מהגדת 'מאיר עין'. ו'המלקט' עצמו ממלא אף הוא את ההגדה בפירושיו, בבחינת 'כל הדבר הקשה יביאו אלי' (דו"ק ותשכח!), אך בראש ובראשונה, כאמור, נוטלים חלק מפרשי ההגדה ומאמרי חז"ל הבסיסיים והם: הגמרא בפרק י' בפסחים, מכילתא בא, ופירושים מקיפים על ההגדה - שבלי הלקט לרבי צדקיה, 'זבח פסח' לאברבנאל, אבודרהם, רשב"ץ, 'מעשה ניסים', 'שמחת הרגל' ועוד.

וכך מקנה הרבי ללומדי יצירתו שיטת לימוד יסודית-פנימית שמאפייניה הם: אמונה טהורה בכל תג, מנהג והלכה, וחתירה להבנה בסיסית-ראשונית של הדברים.

שמה של ההגדה

"לקוטי טעמים ומנהגים" - לכאורה השם, המבטא מלאכת ליקוט גרידא, לא הולם יצירה כה יצירתית. אך כמדומה שהמושג 'ליקוט', בהקשר לספר זה ושכמותו, נועד לאפיין את מהותה של היצירה. 'ליקוט' לא במובן של איסוף, אלא - של זיקוק וניפוי כל החומר העצום הקיים על ההגדה, ובכלל זה החידושים של 'המלקט' עצמו, ובחירת העילית שבעילית בסגנון צח חד ובהיר שיסביר פנים לקורא. ה'לקט' מתבטא בכל פרט שבהגדה, גם כאשר 'המלקט' בחר פירוש מסוים ממפרשי ההגדה, הוא 'מלקטו' ומגיש מתוכו רק את נקודת התמצית ההולמת את המטרה שהציב לעצמו ביצירתו. כך שבעצם אין לך יצירה גדולה מזו - מלאכת השפעת רב לתלמיד.

מרכיבי ההגדה

כאשר אנו אומרים 'הגדה של פסח' אנו מתכוונים לשני חלקים: א) גופה של ההגדה וקריאתה. ב) קיום המצוות ומנהגי ליל הסדר. וכאשר מדובר בהגדה חבדי"ת הרי שכל אחד מחלקים אלו יש בו פן חבד"י - בגופה של ההגדה יש את הנוסח של אדמו"ר הזקן, ובמצוות הלילה יש את פסקיו ומנהגי בית הרב שעברו מדור לדור. לכל ארבעת מרכיבים אלו מצמיד הרבי ליקוטים בסיסיים מאירים ומסבירים.

לגופה של ההגדה הוא מציע נוסחאות ומקורות יסוד ולצידם לקט פירושים. ואת דיני הסדר הוא מגיש בצורה תמציתית. בשילוב נימוקים, מקורות והגדרות - תוך ציון מרוכז של כל הדעות הקשורות להן.

ההגדה:

'חומר הגלם' הראשוני של ההגדה מקורו ב"משנה פסחים פרק י', מכילתא פרשת בא, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי בפסחים שם" [וכן בספרי דברים] (ראה עמ' ח' בהגדה). בחומר ראשוני זה קיימים, כרגיל בכגון דא, גרסאות ונוסחאות שונות (ראה פיסקא "ויעבידו . . וימררו" עמ' לו).

מתוך אותם מדרשי הלכה ואגדה בחר 'מסדר ההגדה' את הפיסקאות וסידרם לפי סדר של קדימה ואיחור, אלא שמכורח מבנה ההגדה, וסיבות נוספות, ערך המסדר בחלק מהפיסקאות שינויי לשון שונים (עליהם עומד הרבי בכמה מקומות, ראה עמ' כט 'לי ולא לו', עמ' לה 'ואעבור עליך', עמ' מו 'שהיו אבותינו', עמ' מח 'לא את אבותינו' ועוד). לפנינו א"כ דור שני של שינויים.

לאחר שנסדרה ההגדה היא שוב מופיעה במקומות שונים - "סידור ר' עמרם גאון, סי' רס"ג, ברמב"ם, מחזור ויטרי ועוד" (עמ' ח') - בשינויים וניסוחים לא מעטים, כפי שמציין הרבי לאורך כל ההגדה.

ואחרון חביב הנוסח של רבינו הזקן אותו בירר וליבן מתוך שישים נוסחאות (כדברי ה"בית רבי (ספר)"). והיא ההגדה שבידינו. הרי לנו דור רביעי של נוסחאות.

ובהתחשב במבנה ההגדה המורכב, בצירוף ארבעה דורות של שינויים, הרי דבר זה מחייב, שלא כרגיל, להעניק תשומת לב לנוסחאות ולסדר השתלשלותם ולולא זאת קטעים רבים נותרים קשי הבנה. ומכאן החשיבות שמעניק הרבי - במיוחד בהגדה - לנוסחאות (הנה ציון לכמה דוגמאות המלמדים כיצד חילופי נוסחאות מבהירים פיסקאות רבות: עמ' כו 'אמר ראב"ע', עמ' יט 'לפניך', עמ' לד 'אנוס', עמ' לד 'ועתה שמך', 'ואעבור עליך', עמ' ל 'ויעבידו גו' וימררו', עמ' מג פיסקת דיינו ועוד ועוד).

אך כאמור, הרבי עושה זאת בשפה ברורה מסוכמת ונעימה כדי לא להלאות את הקורא. ולכן רק כאשר הדבר נוגע ישירות להבנה מתעכב על כך, אך בדרך כלל רק מציין לעיין בשינויים הקיימים. רק מי שישוב לעיין בדברים ימצא שיטה 'פילולוגית' [=בלשנית, חוקרת לשון] מוגדרת וייווכח כיצד מנווט הרבי ברוחב בינתו בים הנוסחאות.

ביאורים ופירושים

לצד הנוסחאות מלאה ההגדה בפירושים, אשר כפי שכבר נאמר הצד השווה בהם הוא היסודיות. ניתן לחלקם לשלושה: א) פירושים במבנה ורצף ההגדה. ב) ביאור תכנים ורעיונות. ג) ביאורי מילים.

ההבנה הבסיסית הנדרשת מקורא ההגדה היא לכל לראש הבנת המבנה של פיסקאות ההגדה ושמירת הרצף החל מ'מה נשתנה' ועד לסיומו של ההלל. בהגדה מקדיש לכך הרבי תשומת לב מיוחדת, וכדרכו הוא משחיל זאת בקצרה תוך כדי קריאת ההגדה.

אחד המאפיינים הבולטים במבנה ההגדה הוא שילוב פסוקים עם דרשות חז"ל וביאורי מילים (ובלשון הרבי: "כוונת בעל ההגדה בדרשותיו היא, לבאר ולפרט יותר את הענינים על פי מה שנתבאר במקום אחר" עמ' לו). יש גם ביאורי מילים. לרוב הם מלוקטים מתוך כתובי המקרא ומאמרי חז"ל.

דינים ומנהגים

אף בדיני ומנהגי ליל הסדר מציג 'המלקט' בכל ענין את מקורותיו הראשוניים בשילוב נימוקים וביאורים, ואגב - מבחינה כמותית עיקר המלאכה בהגדה זו היא דווקא בחלק מעשי זה.

לחלק זה יש פנים רבות. פעמים הרבי מסכם ומתמצת את כל השיטות והטעמים לדין מסויים. חלק זה גדוש במיוחד בהערות למדניות הדורשות עיון מעמיק. יש שעוסק בקביעת השתלשלות המנהגים - לדוגמא: הזרוע והביצה שבקערה. 'המלקט' מסיק שכבר בזמן הבית נהגו כך ושולל את הסברא לפיה המנהג לקחת ביצה הוא "משום שעושים זכר לאבילות דחורבן ביהמ"ק". שהרי "מוכח במשנה ובירושלמי" שנהגו כן כבר מזמן הבית. לפעמים אף משחיל סברות למדניות לפשר דיני הסדר.

הגדת רבינו הזקן

בליל הסדר של שנת תש"ד אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ, לאחר אכילת המרור ביקש אחד הנוכחים מהאחראים שיתחילו להגיש לשולחן את הסעודה כך שמיד לאחר אכילת ה'כורך' יוכלו לגשת היישר ל'שולחן עורך'. הרבי הריי"צ לא ניחא דעתו משינוי זה והתבטא אז: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר, שבלילות אלו - שני הסדרים של חג הפסח - לפני שעושין איזה דבר מעניני הסדר, דררף מען א קוק טאן אין סידור [= יש להביט בסידור]". כוונת הדברים היא לעיין באותם משפטי הדרכה מתומצתים שהציב כ"ק אדמו"ר הזקן בין קטעי ההגדה ובהם הביא הנהגות הנחוצות לדעת בשעת מעשה. משפטים אלו כל עניינם אינו אלא הדרכה מעשית לעורכי הסדר, אך הרבי נאמן לגישתו האמונתית לכל הנכתב בידי רבותינו נשיאנו, מדקדק במשפטים אלו כחוט השערה ושולה מתוכם פנינים ודיוקים מופלאים.

כידוע אדמו"ר הזקן בירר וליבן נוסח תפילה מתוך ששים סידורים מנוסחאות שונות. ובכלל זה היתה גם ההגדה של פסח, אשר כמוה כסידור התפילה רבו בה הנוסחאות.

ביצירה שלפנינו מתעכב הרבי בהרחבה יתירה לכל שינוי נוסח, או גירסא נדירה שבחר בה רבינו הזקן ואינו זז מחבבה עד שמגלה כיצד הנוסח הזה הוא הוא המושלם, המעולה והמקובל מכל צד ופינה. היותר מפורסם הוא סדר ארבעת הקושיות שב'מה נשתנה' - מטבילין, מצה, מרור, מסובין, השונה מנוסח 'העולם'. הרבי פותח בשפע נדיר של מקורות ראשוניים לנוסח זה ("משנה שבירושלמי רי"ף ורא"ש . . בסי' רע"ג, בסי' רס"ג, רמב"ם, טור, אבודרהם . . זבח פסח למהר"י אברבנל, פע"ח, סי' האריז"ל, מ"ח ועוד..") וממשיך להוכיח כיצד דווקא נוסח זה "מתאים לסדרם בליל זה" ואף ל"סדר העולמות מלמטה למעלה..". אך לא מסתפק בכך ובמילים חדות וקצרות מתפלפל עם דעות נוספות העוסקות בכלל בסדר התפתחותם של ארבעת הקושיות במרוצת הדורות. ומסיים ברעיון מקורי המבאר בפשטות את סיבת שינויי המנהגים בנוסח זה.

זאת בנוסף לשינויים נוספים בהם מסתפק הרבי בציון שורה של נוסחאות הזהים לנוסח שלפנינו, וכדרכה של אמת תורנית - תמיד מקפיד גם לציין את כל אותם מקורות שבהם מופיע הנוסח בשונה מאדמו"ר הזקן (ראה לדוגמא עמ' לה 'ויהי שם לגוי'. במח"ו, אבודרהם, של"ה, יעבץ קו"י גריס כאן לגוי גדול, אבל בסי' רס"ג, רמב"ם, מהר"ל, סי' הרש"ר נשמטה תיבת גדול.. [וממשיך לבאר את שתי הנוסחאות]").

'לקוטי מנהגים'

אחד החלקים העיקריים בכל היצירה הזו, אשר בהחלט ניתן לשער שלשמם היא נוצרה הוא - 'לקוטי מנהגים'. כאן לראשונה הוצגו במרוכז ובמסודר כל מנהגי חב"ד לליל הסדר, ובכלל זה גם מנהגי בית הרב אשר חלקם נועדו לנשיאים בלבד.

הרבי היה הראשון שסידר בירר וליבן את המנהגים החבדיי"ם באחידות, לא זה בכה וזה בכה. ואכן - בהוראת כ"ק אדמו"ר הריי"צ הוכנסו בהגדה זו כל המנהגים. בדרך כלל מסתפק הרבי בציונם, אך מפעם לפעם, בפרט כאשר המנהג לא כל כך שיגרתי, מראה לו הרבי פנים אם בציון מקורות תורניים נוספים (ראה עמ' מח 'מנהג בית הרב') ואם בביאור. הנה דוגמא אחת למנהג שלא נוהגים בו: "אין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב". הרבי לא מתעלם מאלו הנוהגים לחטוף ואף מציין לכך רמז שהביאו ספרי המנהגים, אך את מנהג חב"ד הוא מבאר בציטוט פתגם הגמרא (ברכות ה, ב): "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים" אשר משמעותו, בהקשר זה, גניבה - בכל צורה שהיא - היא מחלה מדבקת...

קישורים