יעקב לנדא
הרב יעקב לנדא נולד בשנת תרנ"ג בעיירה קורניץ לאביו החסיד הרב משה יהודה לייב לנדא שהיה רבה של קורניץ.
הרב לנדא היה מקורב מאד לאדמו"ר הרש"ב, ואחד מחסידיו המובהקים, ואף שימש כרב בביתו של הרבי הרש"ב שהפנה אליו את כל השאלות ההלכתיות שהיו עולות מפעם לפעם. לימים קראו לו "רב החצר".
שיטת מקווה חב"ד הידועה בשם בור על גבי בור שנתחדשה על ידי אדמו"ר הרש"ב נבנתה על ידי הרב יעקב לנדא בעיר רוסטוב והיא הייתה המקווה הראשונה שנבנתה בשיטה זו. (כיום מצאו את אותה המקווה בבית הרבי ברוסטוב במצב טוב ושיפצוה מחדש). כן פעל בשליחותו פעולות נרחבות בהפצת היהדות ברחבי רוסיה.
היה מקורב גם אצל אדמו"ר הריי"צ שהתייעץ עם הרב לנדא בנושאים שונים בקשר למצב היהדות ברוסיה.
לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ג נתמנה הרב יעקב לנדא לרבה של העיר, זאת על פי הוראה מפורשת של אדמו"ר הרש"ב, וכפי שכתב הוא בעצמו: "על פי לחץ ידידי בית אבא ובהשפעתו של אדמו"ר מליובאוויטש נאלצתי לקבל עלי את הרבנות כממלא מקום אבי למרות גילי הצעיר. כשלוחי הציבור נסעו לשם ר' שלום יצחק בעקער, ר' מרדכי הורביץ [נספה בשואה, הי"ד], ור' לייב מטוסוב [אף הוא נספה בשואה הי"ד] אל האדמו"ר [הרש"ב] מליובאוויטש. גם אני נסעתי אתם וביארתי לאדמו"ר נבג"מ כמה יקשה הדבר בשבילי, אך גברה עלי גזירת הרבי ונכנסתי בעול זה בלב כבד...".
לימים הקים את ישיבת תפארת בחורים מוסקבה שהייתה מיועדת לבעלי תשובה מקומיים, והוא הדריכם וחינכם בדרך האמת - דרך התורה והמצוות.
הגאון הרוגוצ'ובי רבי יוסף רוזין קירבו מאוד והיה משוחח עמו בדברי תורה. הרוגוצ'ובר אף היה מסדר הקידושין בחופתו של הרב לנדא.
הן בהיותו ברוסיה והן לאחר מכן בהיותו בארץ היה בקשר הדוק עם הרבי מלך המשיח, היו ביניהם התכתבויות רבות בנושאים שונים בעסקנות ציבורית ובעסקנות החב"דית בארץ הקודש, ובפרט בקשר למנהגי חב"ד השונים שהוא היה עד להם בהיותו "רב החצר" אצל הרבי הרש"ב.
בארץ ישראל
לאחר עליתו לארץ ישראל, בשנת תרצ"ה שימש כרב העיר רמתיים (כיום הוד השרון), אחר כך כיהן כרב העיר בני ברק במשך 50 שנה - משנת תרצ"ו, עד פטירתו בכ"ו שבט שנת תשמ"ו, (לאחר מכן התמנה לרב העיר, על פי צוואת אביו ובעידוד הרבי, בנו הרב משה יהודה לייב לנדא).
בבני ברק יסד את עניני המעשרות, שמירת שבת, מקוואות, עירוב, שיעורי תורה. הסתובב בעצמו בין החנויות על-מנת לעשר ירקות, תקיפותו על חומת הדת בעיר לא ידעה גבולות ובד בבד פעל בדרכי נועם.
לפעמים יכלו לראות את הרב בעצמו נעמד בשבת ברחוב ומבקש ממכוניות העוברות בכביש בשבת שיסעו בחזרה ליציאה מהעיר היות וזוהי עיר דתית השומרת שבת.
במשך השנים גדלה המושבה והפכה לעיר וגדל מספר התושבים היות וצרכי הביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994.
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח.
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר.
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.
כל ילד בחב"ד שר את ההמנון We Want Mashiach Now והשאלה היא עד מתי ימשיכו לשיר זאת בהתלהבות אמיתית?
עיר גדלו הקים את מערכת הדת והכשרות בצורה רחבה וגדולה יותר, עמד בתוקף על כל תג של הלכה בלי שום פשרות מתוך יראת שמים אמיתית ותמימה. היה חביב על בני העיר באופן מיוחד ואהבוהו מאוד, כדאמרי אינשי "טוב לשמים וטוב לבריות".
ידיעתו הרחבה וגאונותו בכל מכמני התורה הייתה להפליא, רבים מבני העיר זוכרים את דרשותיו בשבת הגדול ושבת שובה ובכינוסים למיניהם לחיזוק חומת בני ברק, ואת השיעורים בספר התניא שהיה מוסר במשך השבוע, כמו כן דברי תורה שהיה מוסר בכל שבת בשעת "רעוא דרעוין".
במשך כמה וכמה שנים נשא את התואר זקן רבני חב"ד בארץ הקודש.
פטירתו וצוואתו
הרב לנדא נפטר בשיבה טובה בגיל 93 בתאריך כ"ו שבט תשמ"ו. לפני פטירתו הגיעו אנשי העיר להיפרד מרבם האהוב וכן נפרד הוא מבני משפחתו בניו ונכדיו, בירך את כל אחד ואחד מהם כשהוא בדעה צלולה עד לרגע האחרון.
לפני פטירתו בשכבו על מיטתו מוקף בבני משפחה וידידים ביקש לקרוא אליו את ראש העיר הרב משה אירנשטיין וביקש ממנו שיבטיח לו שידאג למנות כממלא מקומו את בנו הגדול הרב משה יהודא ליב לנדא לרב העיר, כפי שגם כתב בצוואתו.
לפני צאת הלוויה מביתו ברח' יחזקאל בהשתתפות עשרות אלפי מלווים, נעמד ראש העיר הרב אירנשטיין והכריז: על פי צוואתו של הרב זצ"ל אנו מכתירים בזאת את בנו הגדול לממלא מקומו כרב העיר ומרא דאתרא דבני ברק! וקהל המלווים הכריז מזל טוב! מזל טוב!
כיום מכהן לאיוש"ט בנו הרב משה יהודה לייב לנדא כאב"ד ורב העיר דבני ברק. ביד רמה הוא מנהל את עניני הדת והכשרות בעיר.
לאחר פטירת הרב לנדא כתב עליו הרבי (צוטט ב'ימי מלך', כרך ב, עמ' 895): "נודע לשם ולתהילה בעד מעשיו הכבירים וכו' מוה"ר יעקב ע"ה".