תורת הנאום
תורת הנאום היא הנחיה שיטתית בנוגע לדרך הנכונה לדבר מול קהל, בצורה ברורה ומובנת ובאופן שישפיע על השומעים. אומנות זו, היא אומנות ספציפית בתוך תורת הרטוריקה (Rhetoric) - הדרך להשפיע באמצעות דיבור.
עיקרי תורת הנאום
לפי המקובל, תורת הנאום כוללת התייחסות למספר רכיבים, כשהעיקריים שבהם:
- העברת המסר: פתיחת הנאום בצורה מושכת, מבנה הדברים, ניסוח משפט סיכום הכולל את עיקרי המסר וחזרה עליו מספר פעמים, מעבר נכון בית המקטעים, וצורת הסיכום.
- חיבור עם הקהל: יצירת קשר עין, דוגמאות רלוונטיות מעולם הידע והענין של הקהל[1].
- אינטונציה: שימוש נכון בהגבהת והנמכת הקול להעצמת המסר ויצירת עניין. דיבור בהתלהבות.
- יצירת ענין: שילוב סיפורים והומור. שימוש נכון בתנועות גוף והבעה.
היחס לדרכי הנאום בתורת רבותינו נשיאינו
רבותינו נשיאינו העלו על נס את חשיבות רכישת תורת הנאום[2], להתרגל לנאום בשפה ברורה באופן שיאפשר לחסידים לנצל אירועים ולצבור השפעה בתפקידי מפתח.
במכתבי רבותינו נשיאינו מופיעות עצות שונות בקשר עם פיתוח כשרון הנאום:
- להתכונן מול המראה[3]
- להתחיל כל נאום בדברי שבח ומעלה ובתיבול סיפור מדברי רז"ל[4]
- לנאום בשפה המדינה ולעורר בדברי אהבה וחיבה ולהדגיש את הטוב והמעלה[4]
- שהנאום יוביל למעשה בפועל[5]
- לרשום ראשי פרקים מהנאומים, במטרה שיוכל להשתמש בתוכן הדברים גם במקומות אחרים[5]
- אין לתת חשיבות עיקרית לתחושת הנואם, העיקר שהקהל יושפע מהדברים[6].
- אין מניעה שהדרשה תהיה ארוכה, והדבר אפילו עדיף, ובלבד שתהיה הכנה מתאימה לכך[7]
לקריאה נוספת
- תורת הנאום, מדור במוסף 'התמים' לשבועון בית משיח גליונות כג ואילך
הערות שוליים
- ↑ כולל היכרות עם אזכורים שעלולים להיות מוקש בהעברת המסר, כמו שמות ודוגמאות שלא כדאי להזכיר, וכדומה.
- ↑ ראו לדוגמא מכתב ה' ניסן תשי"ז: "נכון הדבר לפתח כשרון הדרוש והנאום. והשי"ת יצליחו גם בזה". לקוטי שיחות חכ"ג עמוד 490: "נעם לי לקרות שמתגלה בו כשרון נואם לפני הרבים, ומנצל כשרונו זה לדברי התעוררות להחזקת היהדות וקיום התורה ומצות".
- ↑ התמים מוסף שבועון בית משיח גליון י"ז, מענה אדמו"ר הריי"צ למרת פויזנר מפיטסבורג.
- ↑ 4.0 4.1 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ט' עמוד תיא.
- ↑ 5.0 5.1 אגרות קודש הרבי חלק י"ח עמוד רלז לרב משה יצחק העכט.
- ↑ מכתב לר' זלמן יפה סיון תשכ"ח: דיבור בפני קהל.
- ↑ מכתב הרבי לר' זלמן יפה.