אמא אוזיפת מאנהא לברתא

הביטוי אמא אוזיפת מאנהא לברתא הוא מושג שמקורו בספר הזוהר ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל לספירת הבינה וספירת המלכות, ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים (ה' גבורות מנצפ"ך) שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.

מבשרי אחזה – המשל בחסידות

הדיבור כולל שני הופכים: הוא מתהווה מאותיות ותנועות חלוקות זו מזו, אך משמעותו נוצרת דווקא ע"י צירופן למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה אך צורת האותיות וצירופן הוא מקדמות השכל

בהבנה עצמה אין אותיות (כשאדם שמתייגע להבין דבר-שכל הוא אינו חושב ב"אותיות" ומילים, אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי), אך כשמתחיל האדם להסביר "מופיעות" פתאום האותיות. אלא שכשרוצה להסביר לעצמו האותיות הן רק במחשבתו, ואילו כשרוצה להסביר לזולתו הן מופיעות גם בדיבור. ומכיון שחלוקת האותיות מגיעה רק אחרי ההבנה (כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה) נמצא שישנו "מנגנון" כלשהו האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה. מנגנון זה מכונה בלשון התורה "ה' גבורות מנצפ"ך".

והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור זהים לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה מהבנתו - אך אינו יכול לדבר אחרת ממחשבותיו. הוא יכול לומר "שתים ועוד שתים שווה חמש" אך בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן הן הן שעוברות גם במחשבתו.

והמסקנה, ה"מנגנון" האחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי חמש מוצאות הפה).

הנמשל בספירות למעלה

ספירת הבינה כלולה מכל שאר עשר הספירות וביניהן ה' הספירות שבקו השמאל - הנקראות ה' גבורות (בינה, גבורה, הוד, יסוד ומלכות), והן הנקראות ה' גבורות מנצפ"ך. גבורות אלו הן גבורות ממותקות, גבורות שתכליתן חסד, והיינו – גילוי. כלומר, כפי שכדי לגלות הבנה לזולת יש לצמצמה ולחלקה למשפטים, מילים ואותיות, כך כדי שיוכל האור האלוקי להתגלות בעולמות ולברוא נבראים יש לצמצמו ולחלקו לאותיות המחשבה האלוקית.

אלא שבינה היא רק "אם הבנים", אמנם היא "מולידה"; אבל רק את המידות, את הספירות דז"א דאצילות – ולא נבראים. כדי שיתהוו נבראים "משאילה" ספירת הבינה את ה' הגבורות שלה לספירת המלכות, ואו אז, ע"י הדיבור האלוקי (שהוא עניינו של ספירת המלכות) נבראים הנבראים.