ספירת המלכות

ספירת המלכות הינה הספירה האחרונה מבין עשר הספירות. ספירת המלכות נקראת 'כוס' שנא' "כוס ישועות אשא" המכוון בזה הוא: כמו שהכוס עניינה הוא לאגור את מה שנותנים בה ולהכין אותו להשפעה לאדם השותה, כך המלכות עניינה הוא להכיל ולאגור בתוכה את כל הגילויים והאורות האלקיים של כל ששת המדות (זעיר אנפין), ולהשפיע אותם בצורה מזוגה ומדודה לעולמות שלמטה הימנה. העולמות כולם תלויים בספירת המלכות שממלאה ומהווה אותם מאין ליש שנאמר "מלכותך מלכות כל עולמים", ספירת המלכות ממלאת את כל העולמות, וכל קיום העולמות וחיותם תלוי בה.

ביחס לספירות אחרות

לספירת המלכות יש קשר מיוחד לספירת הכתר, המבוסס על כך כי נעוץ תחילתן בסופן, כלומר ישנו קשר (ישיר) בין תחילת ההשתלשלות בספירת הכתר לבין הגמר הסופי שלו בספירת המלכות, בנוסף לקשר הרגיל ביניהם המתבטא בתהליך רגיל של השתלשלות ספירה אחר ספירה בהדרגה.

נוסף לכך, לספירת המלכות יש קשר מיוחד עם ספירת החכמה. על קשר זה נאמר כי "אבא יסד ברתא", כלומר שספירת החכמה, הנקרית בשם "אבא", היא היסוד לספירת המלכות, הנקראת בשם "בת". ההסבר לכך הוא, כמבואר בכמה מקומות על הפסוק "אישה כי תזריע וילדה זכר" ומאחז"ל על הפסוק "איש מזריע תחילה יולדת נקיבה", וכנקיטת אדה"ז שלא כפילוסופים שטענו שמכיוון שטיפת האב באה ראשונה טיפת האם באחרונה ועילאה נקיבה וא"כ הקשר של הבת הוא דווקא עם האם. אלא נצמד ללשון המאמר וכותב שקשר הבת הוא דווקא לאב ומסביר זאת באופן הבא: ע"מ שאו"א (חו"ב) שמייצגים עמדות מנוגדות - קו הימין וקו השמאל - יתאחדו, דרוש שכל אחד יאיר באורו של השני האב יאיר מבחינת גבורה (הכלי יהיה חסד -גבורה שבחסד) והאם מבחינת חסד (הכלי יהיה גבורה - חסד שבגבורה) ומאחר שהבת (מלכות) עניינה גבורה ואור הגבורה מגיע דווקא מהאב הקשר שלה הוא דווקא עם האב שממנו הוארה. ספירת החכמה וספירת המלכות נקראים גם בשם "יראה עילאה" ו"יראה תתאה".

לספירת המלכות יש קשר מיוחד עם ספירת הבינה. הן ספירת הבינה, והן ספירת המלכות הם ספירות שבבחינת מקבל. ספירת הבינה היא בבחינת מקבל מן ספירת החכמה, והיא צד המקבל של יחודא עילאה. ספירת המלכות היא בבחינת מקבל בכללות של כל הספירות, אבל בפרטות היא בבחינת מקבל מן זעיר אנפין, כלומר המידות, והיא הצד המקבל של יחודא תתאה. משום כך ספירת הבינה נקראת בשם "אמא עילאה", לעומת ספירת המלכות הקרויה בשם "אמא תתאה". מבואר כי ספירת הבינה היא בבחינת עלמא דאתכסיא וקרויה גם בשם לאה, וספירת המלכות היא בבחינת עלמא דאתגליא וקרויה גם בשם רחל

בנפש האדם

בנפש האדם, ספירת המלכות, היא הספירה המקבלת בתוכה את כל האורות של ספירות הנפש, ומורידה את אורות אלו למעשה גשמי, ולחיות הגשמית של הגוף. ספירת המלכות מתלבשת בשלושה לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, ולבושים אלו מתלבשים בבחינה פנימית בגוף.

בעבודה

ענינה של ספירת המלכות בעבודה הוא קבלת עול מלכות שמים. משום כך נקראת ספירה המלכות בשם יראה תתאה. ענינו הוא, שאף על פי שאין מוחו וליבו מתוקנים, ומתעצל האדם מעניני תורה, ומתאווה לדברים האסורים, מכל מקום יכול לגדר את עצמו לכך שעל כל פנים, בכל הנוגע למעשה בפועל, יקבל על עצמו עול מלכות שמים להיות סור מרע ועשה טוב. לפרטי המשל מארץ על ספירת המלכות (ועניינם בעבודת ה') ראה:

ערך מורחב – ארץ

ספירת המלכות גם משתייכת לדבור, כפי שמוסבר באגרת התשובה. היא משתייכת לביצוע בפועל, ושאר הספירות משתייכות למחשבה.

בעולמות

בעולמות, ספירת המלכות של כל עולם היא הספירה שמאחדת בתוכה את כל האורות של אותו עולם, ומשפיעה אותם לעולם הבא הנמוך יותר. בפרט, מלכות דאצילות היא הספירה האחרונה של עולם האצילות, והיא מהווה ומחיה את עולמות בי"ע, שהם העולמות הנפרדים של הברואים.

בעולם האצילות שורר ביטול מוחלט לאלקות. בכדי לברוא עולמות נפרדים מאלקות, ספירת המלכות יורדת ממקומה לעולמות התחתונים. אך דוקא על ידי כך מתאפשר קיום העולם והעבודה בו, עד שלבסוף מתגלית הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, אז מתגלית מעלתה של ספירת המלכות.

שלב זה של ירידת המלכות נקרא גם 'נסירה' (הפרדה בין המלכות והז"א) ו'דורמיטא דז"א'. והגילוי לעתיד הוא חיבור מחודש בין הז"א והמלכות, אז תגלה המלכות את האורות העליונים בעולמנו התחתון.

מלכות דמלכות

מלכות דמלכות היא הבחינה האחרונה והחיצונית ביותר של כל ענין, המפשטת ונקלטת בבחינה פנימית אל חוצה לה. ענינה של ספירת המלכות בכללה הוא היחס לחוץ, וענינו של ספירת המלכות של ספירת המלכות הוא עצם החיות היוצאת מן הדבר.

מלכות דמלכות של עולם האצילות מתהווית להחיות של עולמות בי"ע. ממלכות דמלכות של עולם העשייה נמשכת ההשפעה לעולם הזה, עולם העשייה הגשמי.

עליית המלכות

עליית המלכות - מספירת המלכות נמשך השפע לעולמות, כמו שכתוב "מלכותך מלכות כל עולמים". בזמן הגלות נסתלקו ממנה האורות האלקיים ולכן בעולם נהיה צער הגלות.

בביאת המשיח תעלה המלכות חזרה ותקבל את האור של פנימיות עתיק, המורה על גילוי של הקב"ה בכבודו ובעצמו. מעין זה קורה בחמשה עשר באב ויום כיפור, וכן כשתשעה באב חל בשבת.

מלכות דקליפה

ספירת המלכות דקליפה מכונה "אבק", בניגוד לעפר שהוא כינוי למלכות דאצילות. האבק - מלכות דקליפה, אף על פי שמשתלשלת ויורדת ממלכות דאצילות, לא נשאר בה אלא חיות מועטת, כמו אבק הנאסף מזוהמת רצפת הבתים על ידי מטאטא או כמו אבק הנשאר מן האש (אפר) שאינו מצמיח כמו העפר.

עניינה בעבודה הוא הקבלת עול דלעו"ז - שנהיה כאסקופה הנדרסת. דהיינו, שאף על פי שיודע ומבין כיצד צריך הוא להיות ויודע מצבו שאינו בטוב - לא מוצא בנפשו כח ועוז לעמוד כנגד הזרם (מאחר ואין בו תוקף דקדושה, כי אם חיות מועטת), ומבטל את עצמו מפני לחץ חברתי ופחד "מה יאמרו הגויים".

ערך מורחב – אבק עפר ואפר

אבן

בשונה מכל הספירות שמבטאות עניין כלשהו, ספירת המלכות, אינה מבטאת מהות מסויימת, דלית לה מגרמה כלום, וכל ענינה רק לגלות ולהשפיע את השפעת הספירות אל הנבראים - להורידה למטה בירידה שבאין ערוך כלל. וכמו מידת ההתנשאות וההנהגה של מלך בשר ודם, ענינה להנהיג את העם או המדינה על פי שכלו ומדותיו, שבזה באים לידי ביטוי - חוכמתו בינתו ודעתו, וכן מדת חסדו וגבורתו - בהנהגת המדינה והעם, שהם למטה מטה ממדריגת המלך - באין ערוך. כלומר, מלכותו של המלך במדינה, מבטאה את תכונותיו - שכלו ומדותיו - של המלך. נמצא, שמדת המלכות אינה אלא האמצעי להעברת השפעת הספירות אל הנבראים, ולכן היא בבחינת אבן דומם.

הדימוי לאבן הוא בכל מדריגות המלכות, החל ממלכות דאצילות - "אבן טובה", ועד לעומת זה במלכות של קליפה - "אבן נגף".

ראו גם

• בנין המלכות