בעל מנגן
בעל מנגן - ההגדרה החסידית לשמו של חסיד עם חוש מיוחד לקליטת ניגוני חסידות חב"ד ליובאוויטש. מאחר ויש מאות ניגונים, ולעיתים בניגון אחד ישנם כמה וכמה נוסחאות כפי שעברו על ידי חסידים שונים במסורת הנגינה החסידית, ה"בעל מנגן" רוכש בקיאות נפלאה בכל הניגונים על נוסחאותיהם ומנגנם בדיוק נפלא ביחד עם נגינה לבבית אמיתית וטהורה.
אדמו"רי חב"ד חיבבו את בעלי המנגנים של תקופתם והיו מורים להם בעת ההתוועדויות להתחיל ניגונים מסויימים וכדומה.
בשנת תש"ד ייסד אדמו"ר הריי"צ את חברת ניח"ח במטרה לאסוף את ניגוני חב"ד הישנים, לנקותם מהשגיאות בעזרת בעלי מנגנים מתלמידי התמימים הקשישים שלמדו בליובאוויטש, ולכתבם בתווי נגינה על ידי מומחה לדבר על פי ועד מבקר ולסדרם בדפוס[1]. כראש החברה מינה אדמו"ר הריי"צ את הרב שמואל זלמנוב ועל ידי הוועד יצא לאור ספר הניגונים המכיל בתוכו את תווי ניגוני חב"ד, במטרה לאסוף את ניגוני חב"ד השונים, לתקנם מהשגיאות ולשמרם.
החסיד הבעל מנגן מנחה ומנצח על ה'סדר ניגונים' בו יושבים חסידים או תמימים ומנגנים יחד את ניגוני חב"ד. סדר זה מתקיים בישיבות חב"ד בעולם כולו ובקהילות חב"ד. לרוב, בסיום הסדר, חוזר אחד המשתפפים על מאמר חסידות בעל פה.
בעלי מנגנים ידועים
- ר' אלי ליפסקר
- ר' שמואל זלמנוב
- ר' שמואל בצלאל אלטהויז
- ר' זלמן לוין
- ר' אהרן חריטונוב
- ר' שמשון חריטונוב
- ר' שמריהו פלדמן
- ר' שלום ברוכשטט
- ר' דוד הורביץ
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ מכתב אדמו"ר הריי"צ מתאריך י"א בתמוז תש"ד, נדפס בספר הניגונים כרך א' עמוד י'.