טומאה וסטרא אחרא

סטרא אחרא הוא שם כללי לכל מציאות שאינה קדושה – כולל גם דברי הרשות, ואילו טומאה הוא שם פרטי לדברים המנגדים לקדושה.

סטרא אחרא

כותב בעל התניא "סטרא אחרא פירושו צד אחר (שאינו צד הקדושה), וצד הקדושה אינו אלא דבר שבטל אצלו יתברך".

תכלית בריאתה

תכלית בריאת הסטרא אחרא הוא כדי לאפשר בחירה בין טוב לרע. מאחר וה' רוצה בעבודת האדם, שהאדם עצמו יבחר בקדושה, היה "הכרח" (כביכול) לברוא גם מציאות שמנגדת לקדושה. נמצא, שרצון ה' הוא הן בבריאת צד הקדושה והן בבריאת ה"צד האחר" (הסטרא אחרא).

מחיצוניות הרצון

אלא שיש הבדל גדול בין רצון ה' בבריאת הקדושה לבין רצונו בקליפות. רצונו בקדושה הוא "פנימי" – זה מה שהוא רצה "באמת", ואילו רצונו בקליפות הוא "חיצוני" – רק לצורך צדדי (על מנת שתתאפשר בחירה), ה' לא מעוניין בקליפות מצד עצמן (ולכן כשיסיימו את תפקידן הן יתבטלו לנצח).

שתי הדרגות הכלליות

קליפת נוגה

מקור כל הקליפות הוא ה"קליפה רביעית הנקראת קליפת נוגה שבעולם הזה הנקרא עולם העשיה".

והיינו, בתחתית עולם העשיה ישנה פרסה המבדילה בין הקודש לחול (בין עשר הספירות דעשיה דקדושה לבין עשר הספירות שבקליפת נוגה), ועל ידי פרסה זו מסתעפת בחינת החול (קליפת נוגה) מן הקודש.

בכמה מקומות מכונה קליפת נוגה בחינת האצילות של הקליפות. היינו, שהיחס בינה לבין לג' קליפות הטמאות לגמרי (הנקראות בריאה, יצירה ועשיה שבקליפה) – על דרך ריחוק הערך שבין עולם האצילות לעולמות בריאה יצירה ועשיה.

ממוצע בין הקדושה לקליפה

בקליפת נוגה עדיין מעורב גם טוב, ולכן היא "ממוצע" בין הקדושה לטומאה. הדבר מתבטא בכך שלעיתים היא מתעלה ונכללת לגמרי בקדושה ופעמים שהיא נכללת בשלוש קליפות הטמאות. עלייתה לקדושה וכן ההיפך תלויים בעבודת האדם: כשהוא משתמש בענייני העולם לשם קדושה מתבררים ניצוצות הקדושה שבהם ועולים לקדושה, ואילו כשמשתמש בהם לענייניו האישיים (גם שאינם איסור) הרי א. הוא מוריד אותם לג' קליפות הטמאות, וב. יורד איתם, וג. מקבל מהם (מג' קליפות הטמאות) את חיותו - עד שגופו נעשה להן לבוש ומרכבה (עד שיחזור בתשובה).

ג' קליפות הטמאות

ערך מורחב – טומאה

מתחת לקליפת נוגה ישנה פרסה נוספת, גשמיית יותר, המבדלת בין נוגה לג' קליפות הטמאות לגמרי. ג' קליפות הטמאות עצמן הן החיות הכוללת של שבעים השרים, מהם מקבלים את חיותם כל האיסורים, בעלי החיים הטמאים וארצות הגויים.