חזרת הש"ץ
חזרת הש"ץ היא מעמד בו שליח הציבור חוזר על תפילת שמונה עשרה בקול רם, והציבור משתתף בתפילתו על ידי האזנה בדין "שומע כעונה".
בקונטרס אחרון - פרק ח' כותב אדה"ז כי גם מי שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין עד אחר עניית קדושה של חזרת הש"ץ הזה, "טוב טוב לו שלא לשמוע קדושה וברכו. מלירד לחייהם של החפצים בחיים" ואונס רחמנא פטריה.
בנוסף לכך פוסק אדה"ז, כי במקרה כזה הש"ץ מוציאו ידי חובתו אף שלא שמע כאילו שמע שהוא כעונה ממש, וכדאיתא בגמרא גבי עם שבשדות דאניסי ויוצאים ידי חובת תפילת שמונה עשרה עצמה בחזרת הש"ץ כאלו שמעו ממש וגם קדושה וברכו בכלל.
אמירת קדושה
| ערך מורחב – אמירת קדושה |
חלק מיוחד שנוסף רק בחזרת הש"ץ היא הקדושה. אמירת קדושה היא אמירת הפסוקים
- "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ".
- "ברוך כבוד ה' ממקומו".
- "ימלוך ה' לעולם, אלקיך ציון לדור ודור, הללוי-ה." .
- "ברוך כבוד ה' ממקומו".
אמירת שני הפסוקים היא עיקר הקדושה, ולכן אומרים אותם בכל מקום, לעומת הפסוק השלישי שנאמר רק בקדושה שבחזרת הש"ץ.
ברכת כהנים
|
| ערך מורחב – ברכת כהנים |
ברכת כהנים הינה אחת מרמ"ח מצוות עשה המוטלת על הכהנים, לברך את בני ישראל בנוסח הכתוב בתורה. מאז חורבן בית המקדש, חז"ל תיקנו לומר זאת כחלק מנוסח התפילה בחזרת הש"ץ.
נוסח הברכה ומקור המצוה מופיעים בפסוק בספר במדבר:
וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם:
- יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
- יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
- יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.
— ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כב-כז
קודם שסודר נוסח התפילה בידי חברי הסנהדרין, הכהנים היו נושאים את כפיהם ומברכים את ישראל בבית המקדש, לאחר הקרבת קרבן התמיד בבוקרו של יום[1].
בעת שתיקנו חז"ל את נוסח התפילה המקובל כיום, נקבעה ברכת כהנים בסיומה של חזרת הש"ץ, בין הברכה השמונה-עשרה 'ברכת ההודאה', לבין הברכה התשע-עשרה, ברכת 'שים שלום'.
במקומות שאין נושאים כפיים בכל יום, וכן במנחה בתענית ציבור, השליח ציבור אומר ברכת כהנים. מנהגינו לענות אמן על כל ברכה - שלא כמנהג העולם שעונין כן יהי רצון.
קישורים חיצוניים
- שומע כעונה בחזרת הש"ץ, קובץ 'פלפולא דאורייתא' תומכי תמימים קרית גת י"א ניסן תשפ"ד (גליון ד') עמוד 365