ערבה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ערבה הינה אחת מארבעת המינים שציוותה התורה לנענע בחג הסוכות, וכתובה בתורה בכינוי "ערבי נחל".

הערבה בתורת החסידות

העבודה דערבה – ש"אין בה לא טעם ולא ריח"[1], דהיינו שאין בה לא הבנה ולא הרגש אלא קבלת עול בלבד. ולכן מצינו שנקראת בגמרא בשם "אחוונא"[2], על שם שגדלים באחוה[3] – כי, חילוקי המדריגות הם בעבודה שע"פ טעם ודעת, משא"כ בעבודת הקבלת-עול אין חילוקים.

העבודה של הערבה בהושענא רבה

ומעלה זו מודגשת דוקא בהושענא רבה – כי, בשאר ימי חג הסוכות אין הערבה ניטלת בפני עצמה, אלא יחד עם שאר הג' מינים, משא"כ הושענא רבה הוא "יום ערבה"[4], שבו מקיימים "מנהג נביאים"[5] לחבוט הערבה בקרקע ה' פעמים[6], היינו, שישנה העבודה דערבה בפני עצמה, שהיא עבודת הקבלת עול, בדוגמת העבודה דראש-השנה.

מקורות

הרבי, תורת מנחם תשט"ז, חלק א'

הערות שוליים

  1. ויק"ר פ"ל, יב.
  2. ראה מסכת שבת כ, א ובפרש"י ד"ה אחוונא. שם, ב ובפרש"י ד"ה אחווינא.
  3. ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' תמג הערה 31. וש"נ.
  4. תוד"ה אמר – מסכת ברכות לד, א. תוד"ה לא – מסכת סוכה מג, ב. ועוד.
  5. סוכה מד, א.
  6. פע"ח שער הלולב פ"ו. סידור אדה"ז.