נשמה יתירה
נשמה יתירה באה לאדם בכל ערב שבת ובמוצאי שבת ניטלת הימנה.[1]
ביאור הדבר הוא, שיש להם לנשמות אהבה ויראה בפנימיות ועצמות התענוג והשעשועים בכל תפלות השבת שמאיר מלמעלה על הנשמה, וזהו הבחינה שהיה לנשמה קודם בואה לגוף בעולם הזה.
בחינה זו, הוא הנקרא שעשועים עצמיים, שהוא בחינת גבורות רשפי אש התענוג, ובכלל הן בחינת רו"ש שבעצמות הנשמה בבחינת יחידה שבה דוקא, שלמעלה מן האהבה ויראה שבחכמה ובינה שנקראים דחילו ורחימו שכליים, אלא הן טבעיים ועצמיים ממש.
בחינה זו, שהיא בחינת תענוג הנעלם, היא למעלה מתענוג המורגש שבא בשכל, מכיון שאי אפשר לידבק במחשבה במהות עצמית יתברך ממש, שהרי לית מחשבה תפיסא ביה, אמנם בחינת תענוג הנעלם הזה הוא, שבא דוקא במורגש, וכמו שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי ממש, וכשמתיישב בו דוקא זהו בחינת העדן של עולם הבא, שנאמר בו להנחיל אוהבי יש, שהן בחינת ת' עלמין דכסופין המאירים לצדיקים בעוה"ב.[2]