עני
עני הוא אדם שאין לו ממון, (על פי ההלכה - אדם שאין לו מאתים זוז). מוזכר בגמרא בעיקר בנוגע מצוות צדקה.
תנאים ואמוראים רבים היו עניים. ביניהם: רבי חנינא בן דוסא, הלל הזקן (לפני שנתמנה לנשיא), רב הונא (לפני שהתקיימה בו ברכתו של רב), רב יהודה, רבה בר נחמני.
רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני[1]. בספרי מוסר וחסידות מובא כי אין הכונה דוקא לעוני בכסף, אלא גם לעוני בדעת, וכמו שאמרו חז"ל "אין עני אלא בדעת".
עני אביון דל ורש
למושג "עני" יש מושגים קרובים כמו "אביון", "דל" ו"רש". ההבדל שבין עני לאבחון הוא שלמרות שגם עני וגם אביון הינם אנשים שאין להם כסף די מחיתם, "עני" אין פירושו שאין לו מאומה; ייתכן שיש לו דברים אחרים, אלא שבנוגע לענין זה הרי הוא "עני", ועל דרך שמצינו בדברי רז"ל[2] "עני בדעת", שונה מכך הינו ה"אביון"[3] ש"תאב לכל דבר"[4].
הרש הוא למטה מדל ככתוב "ולרש אין כל[5]", והוא במצב של דלי דלות. מבחינה רוחנית, רש קשור עם האות רי"ש, ודל קשור עם האות דל"ת שיש בה מאחוריה נקודה, המורה על נקודת היהדות המקשרת את היהודי להשפעה העליונה שנעשה "גמול דלים"[6].
נסיון העניות
בתלמוד אנו מוצאים שני מיני נסיונות; נסיון העושר, ונסיון העוני. על נסיון העוני נאמר "הלל מחייב את העניים"[7], כלומר אין אדם יכול לתרץ את עצמו שלא עבד את השם ולא למד תורה מכיוון שהיה עני, שהרי הלל הזקן היה עני מופלג, ולמרות זאת גדל להיות גדול מחכמי ישראל בדורו, עד שמינוהו להיות נשיא ישראל.
כאשר רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ אמר לרבי כי "עשירות - היא נסיון, והנני פוחד מהנסיון של עשירות", אמר לו הרבי כי גם עניות היא נסיון, ואדרבה, הנסיון דעניות - שגורם ליגיעה וצער גרוע וקשה יותר[8], ועד כדי כך שאמרו חז"ל[9] שעניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו! וכיון שכן, מוטב איפוא שיהיה הנסיון של עשירות!...[10].