משתמש:בנציון/תוכן המאמר כי ישאלך ל"ח

תוכנו במהלך המאמר הרבי מציע ג' הסברים להשאלה של בן החכם והתשובה על שאלתו.

• שהחכם שואל: איך על ידי מעשה, שאין לו שייכות לגילויים, ממשיכים אלוקות.

התשובה היא עבדים היינו, במילים אחרות שאחרי יציאת מצרים ומתן תורה, יכולים להתקשר להקב"ה על ידי מעשה לבד. הביאור בזה: מעשה התחתונים מוגבלים, ויכולים רק להגיע לגילויים שלמדריגה זו יש שייכות לנבראים. ובכדי לעשות קשר עם הקב"ה (לא רק להגילויים) צריך לעשות ציווי הקב"ה. מכיון שכל הקשר עם הקב"ה, איננה בגלל פרטי המעשה של הנברא, רק מכיון שזה ציווי הקב"ה, לכן יכול להיות ההמשכה על ידי מעשה.

• שהחכם שואל: מאחר שהקשר לנו עם הקב"ה הוא מכיון שאנו עושים ציוויו, למה יש חילוקים בהמצוות.

שבכל המצוות יש שלשה אופנים בקיומם: באופן של משפטים שזה בא (ומגיע במדריגה שיכול לבוא) בגדרי הנבראים (שכל וטעם). באופן של חוקים, שתוכנו הוא, שמבטל גדרי הנבראים ופועל בהם ביטול, וזה בא ממדריגה שאין לו שייכות להנבראים אבל מכל מקום העלומות תופסים מקום לגבי. ובאופן של עדות, שהם רק ציווי הקב"ה ולא מוגבל בשום הגבולות, אף בההגבלות, שחוקים מוגבל בהם - של ביטול השכל. כי לגבי עצמות אין סוף לומר שהוא נעלה מהשכל אינו מגדיר אותו{{הערה|כמו שאם אומרים על שכל רמה ונפלאה שאי אפשר למששו בידים (עיין שער היחוד והאמונה - פרק ט'.)), וגם שכל אינה הגבלה לגבי (שאינו מוגבל בהגבלות של בלי גבול וכיכול להתבטא גם בגבול).

יודע הבן חכם, שתכלית המצוות הוא לדבק בהקב"ה עצמו, ולא לפי הגדרת החוקים והמשפטים. לכן, יודע הוא, שקיום המצוות באופן של חוקים ומשפטים, הם (לא רק להמשכת האור המוגבל, אלא) להביא האור אין סוף שלא מוגבל בגילוי כמו שהמצוות דחוקים ומשפטים הם בגילוי (אם בגילוי של רוממות האין סוף (ידיעת השלילה) או שבא בהתלבשות בשכל). לכן שואל הוא, שיודע שה' לא מוגבל לכן יכול להיות המשכת אלקות על ידי מעשה, אבל איך הבלי גבול יכול לבוא בגילוי? וגם שהאופן שמקבלים הגילוי הוא על ידי מעשה המצוות - לא על ידי התבוננות (שהתבוננות יש לו שייכות לגילוי).

התשובה היא, שאחר מתן תורה נתגלה, שבלי גבול אמיתי אין הגבלות כלל, כולל שיכול לבוא לידי גילוי וגם על ידי דבר שאין שייכות להגילוי - מעשה.

• כיון שהתורה קורא אותו בתואר חכם מובן שהוא יודע הכול, ואין דבר שהוא יכול לשאול, רק אם השאלה הוא שאלה תמידית.

ידוע שהגישה לתורה צריך להיות שבכל יום יהיו בעיניך (כ)חדשים. הרבי מסביר שזה לא רק הגישה לקיום תורה ומצוות אלא ש(אם עובדים על זה) זה כן המציאות, שבכל יום יש מדריגה חדשה של תורה ומצוות שבאין ערוך לגמרי מהמדריגה הקודמת עד שהתורה של היום הוא (כחדשים או) חדשים ממש. ומוסבר שהטעם שהתורה מלמדת אותנו העבודה של האבות שהעבודה שלהם היו כהכנה למתן תורה, (ולהאורה עכשיו אין צריכים את זה) הוא, שעבודה שלנו צריך להיות כהקדמה למתן תורה שמתרחש בכל יום. והשאלה של בן החכם הוא כדוגמת השאלה של האבות, אבל באופן נעלה יותר, שאיך על ידי מעשה ממשיכים דרגות הכי נעלות באלקות. כמו כן הבן חכם, בדרגו הנוכחי, אינו מבין איך שעל ידי המעשיות של היום יביא גילוי אור שבאין ערוך. כיון, שאף לגבי מדריגתו, אין לו שייכות כלל להגילויים החדשים והוא כתינוק שנולד לגבי (שעבודתו לא קירב אותו להגילויים). השאלה הזה יכול להיות בכל יום מחדש.

התשובה היא, שאחר יציאת מצרים אין הגבלות ויכולים לקבל גם הגילויים הכי נעלים. זה התירוץ יכול להיות גם להפשוט שבפשוטים מכיון שלגבי מדריגה זו הם שווים. התשובה זה אכן יהיה כשיבא משיח שכולנו, גם הפשוט בתכלית, יקבלו הגילויים הכי נעלים מיד.