ישיבת ליובאוויטש
ישיבת ליובאוויטש נוסדה בשנת תר"א על ידי אדמו"ר הצמח צדק. הישיבה הייתה הישיבה המרכזית לחסידות ליובאוויטש שמשכנה היה בעיירה ליובאוויטש.[1]
בישיבה למדו כמאה תלמידים מליובאוויטש ומהעיירות הסמוכות שחולקו לשלושה כיתות ("שיעורים"). בראש הישיבה עמד הרה"צ ר' ישראל נח שניאורסון, בנו של אדמו"ר הצמח צדק, שאמר שם שיעורים בנגלה. כמו כן מסר שיעורים בישיבה באופן קבוע חתנו של אדמו"ר הצמח צדק, ר' לוי יצחק זלמנסון. השמועה אומרת[2] כי אף אדמו"ר המהר"ש למד תקופה מסוימת בישיבה זו.
הישיבה נסגרה בשנת תרי"א עקב מלשינות מצד המשכילים.[3]
הערות שוליים
- ↑ רשימות היומן עמ' שע"ט ות"ס. ספר התולדות - אדמו"ר הצמח צדק עמ' 143
- ↑ ראה היכל הבעש"ט גליון י"ט עמ' קל"ו
- ↑ ראה קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה.