אדעתא דנפשיה

המשפט "מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה עביד" (מלכתחילה, כל מה שעושה האדם - למען עצמו עושה) הינו מאמר חז"ל.

בתורת החסידות מוסבר שיש לעניין שני היבטים:

• היבט חיובי:כאשר אדם עובד את ה' ומפשפש במעשיו, ואחר כך גם מתקן את הטעון תיקון ושיפור, הנה, אם עושה זאת רק כדי לצאת ידי חובה בפני מאן דהוא - לא יצליח.אבל אם הוא עובד מתוך אינטרס אישי, מתוך כונה לתקן את עצמו כראוי - אדעתא דנפשיה, בוודאי יצליח בעבודתו. וכן אם לומד תורה לשמה - לשם הנשמה, כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה הנקראת מזון לנפש, בוודאי הוא יתעלה בה.
• היבט שלילי כאשר אדם לומד תורה ועובד את ה' - אדעתא דנפשיה, רק בשביל טובת עצמו - למצוא סיפוק והנאה מלימודו או מעליותיו הרוחניות - כדי להשיג שלימות, ולא למען מילוי הכונה העליונה - לעשות נחת רוח לקב"ה, שנתאוה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.